×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) בְּ⁠נֵ֖י יְ⁠הוּדָ֑ה פֶּ֧רֶץ חֶצְר֛וֹן וְ⁠כַרְמִ֖י וְ⁠ח֥וּר וְ⁠שׁוֹבָֽל׃
The sons of Judah: Perez, Hezron, and Carmi, and Hur, and Shobal.
תרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גרד״קרלב״גמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
בְנֵי יְהוּדָה פֶּרֶץ חֶצְרוֹן וְכַרְמִי וְחוּר וְשׁוֹבָל.
בני יהודה פרץ חצרוןא וכרמי וחור ושובל – דע כי פרץ הוא בן יהודה וחצרון הוא בן פרץ, וכרמי הוא בן זמרי בן זרח בן יהודה אחי פרץ, וחור בן כלב בן חצרון ושובל הוא בן כלב בן חור בן כלב בן חצרון והוליד זה כלב בן חצרון בן ושמו חור וחור עשה בן ושמו כלב בשם אביו, וכולם מן יהודה. והזכיר הנה לשובל להזכיר בני אשחור שנאמר: ולאשחור אבי תקוע היו שתי נשים חלאה ונערה (דברי הימים א ד׳:ה׳), והזכיר לחור להזכיר את בניוב שנאמר: ואלה אבי עיטם יזרעאל וישמא וידבש ושם אחותם הצללפוני ופנואל אבי גדור ועזר אבי חושה, כולם בני חור כדכתיב: אלה בני חור בכור אפרתה אבי בית לחם (דברי הימים א ד׳:ג׳-ד׳).
א. כך בכ״י מוסקבה 853, וכ״ה לפנינו. במהדורת קירכהיים: ״וחצרון״.
ב. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י מוסקבה 853: ״לבניו״.
בני יהודה פרץ חצרון וכרמי – בא להשלים מיחש יהודה 1מה שלא הזכיר למעלה, 2והזכיר דרך קצרה בנים ובני בנים על הסדר.
וחור ושובל – זהו חור שהזכיר למעלה: ״כלב בן חור בכור אפרתה״ (ב׳:נ׳). והיה חור זה בן 3כלב בן יפנה; והיה אבי כלב שהיה אבי שובל כמו שהזכיר למעלה (שם). ובכאן השלים יחשו.
1. מה שלא הזכיר למעלה. הוא מתכוון לתולדות יהודה הנזכרים בפרק ב. לשון המיוחס לר״י קרא: ״דורות דורות קא חשיב, ובשביל שלא חשב למעלה בני בניו של כלב בן חור כמו יחת״.
2. והזכיר דרך קצרה בנים ובני בנים על הסדר. כוונתו היא שהטקסט מזכיר רק מקצת התולדות ומזכיר אותן ״על הסדר״ – היינו בסדר כרונולוגי – אף שאינו נמנע מלדלג ממשפחה למשפחה. ובכן, פרץ הוא בן יהודה; חצרון הוא בן פרץ; כרמי הוא בן זמרי בן זרח בן יהודה (ראו רד״ק לעיל ב׳:ו׳-ז׳), היינו דור אחד אחרי חצרון אם כי ממשפחה אחרת; חור הוא בן כלב בן חצרון, היינו שני דורות אחר חצרון; ושובל הוא מתולדות חור. והשוו המיוחס לתלמיד רס״ג. אבל המיוחס לר״י קרא כותב שכרמי הוא כלב (=כלובי) בן חצרון, ושהתולדות הן בן אחר בן, בלי דילוג ממשפחה למשפחה; ולמרות ששובל היה בן בנו של חור, ״בני בנים הרי הם כבנים״. כהצעה נוספת, מציג כאן המיוחס לר״י קרא את שיטתו, על פי רז״ל, שעזרא ״ג׳ ספרים מצא״, וכותב: ״אף כאן מצא כתוב בשני ספרים ׳כלובי׳, ובאחד מצא ׳כרמי׳, ולא ידע אנה לכותבו, וכותבו [צ״ל: וכתבו] כאן״.
3. כלב בן יפנה. היינו כלב בן חצרון; וראו לעיל ב׳:י״ח ושם הערה ד״ה ״ולא יראה״.
The sons of Judah: Perez, Hezron, Carmi. The text proceeds to fill in the lines of Judah not recorded above, recording—in abridged form—sons and grandsons in order.
Hur and Shobal. This is the Hur mentioned above: “Caleb son of Hur the first-born of Ephrathah” (2:50). This Hur was the son of Caleb son of Jephunneh: he was the father of the Caleb who was the father of Shobal, as indicated above (ibid.). Here, the text completes his progeny.
פרץ חצרון וכרמי וגו׳ – הקודם בזה הפסוק אבי השני לו.
בני יהודה וכו׳ – בא להשלים יחוס בני יהודה ובדרך קצרה מזכיר שוב מי מבניו ובני בניו והם פרץ בן יהודה וחצרון בנו וכרמי בן זמרי בן זרח בן יהודה וחור בן כלב בן חצרון ושובל בן כלב בן חור.
בני יהודה פרץ חצרון וכרמי – היינו בן יהודה פרץ, ובן פרץ חצרון, ובן חצרון כרמי והוא כלב בן חצרון. וכלב בן יפונה הוא מבני בניו של חצרון. ובן כלב חור, ובן חור שובל.
בני יהודה – פסוק זה מוקשה כמבואר, ונראה שאחר שחזר פה שנית על יחוס בני יהודה מה שמצא במגלה אחרת להשלים היחוס, הציג ציונים ממה ידבר פה. והנה יחשב עוד יחוס בני חצרון אשחור (פסוק ה׳), ע״ז ציין פרץ חצרון – ומבני זרח לא ידבר עוד לזה ציין כרמי – שהוא סוף יחוס זרח, ר״ל עליו אין להוסיף, ועוד ידבר מיחוס חור (פסוק ג-ד) ע״ז ציין חור – ועוד ידבר מיחוס שובל בן כלב עז״א שובל – ומפרש תחלה שובל, ואח״כ חור, ואח״כ חצרון. אבל האמת הוא שבעל הספר העתיק מספר היחוס וכל מה שלא רצה להאריך ציין רק שם אחד, ודלג המותר, וכשבא שנית לדבר על יחוס בני יהודה שכבר העתיק מספר היחוס בסימן ב׳, ציין בני יהודה (הוא התחלת פסוק ג׳ מפרשה ב׳) כאומר בני יהודה וגו׳, פרץ מ״ש בפסוק ד׳ ה׳ פרץ בני פרץ חצרון וגו׳, עד כרמי וגו׳ (פסוק ז׳), עד חור (ר״ל ותלד לו את חור, פסוק י״ט) וגו׳ עד שובל – ר״ל אלה היו בני כלב בן חור שובל (פסוק נ׳) וגו׳, והוא ציון על הפרשה הקודמת. ואחר כל שם צריך להוסיף מלת וגו׳ או וכו׳ כמ״ש למעלה (ב׳:ח׳) ובכל הספר.
תרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גרד״קרלב״גמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
 
(ב) וּרְאָיָ֤ה בֶן⁠־שׁוֹבָל֙ הֹלִ֣יד אֶת⁠־יַ֔חַת וְ⁠יַ֣חַת הֹלִ֔יד אֶת⁠־אֲחוּמַ֖י וְ⁠אֶת⁠־לָ֑הַד אֵ֖לֶּ⁠ה מִשְׁפְּ⁠ח֥וֹת הַצָּֽ⁠רְעָתִֽי׃
And Reaiah the son of Shobal fathered Jahath; and Jahath fathered Ahumai, and Lahad. These are the families of the Zorathites.
תרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
וּרְאָיָה בַר שׁוֹבָל אוֹלִיד יַת יַחַת וְיַחַת אוֹלִיד יַת אֲחוּמַי וְיַת לָהַד אִלֵין זַרְעֲיַת יְהוּדָה דְיָתְבִין בְּצָרְעָה.
וראיה – כן מנהג היחס הזה אף על פי שלא הזכיר עדיין ראיה כי דורות דורות קחשיב וכן בני חלאה צרת וצחר ואתנן וקוץ הוליד, ועדיין לא הזכיר קוץ ומזכיר את בניו.
And Reaiah This is the manner in which this genealogy [is written]; although Reaiah, [and his father] were not enumerated above, [he is mentioned here] because the Chronicler reckons [only] certain generations. Likewise, (vs. 7f.): "And the sons of Helah: Zereth, and Zohar, and Ethnan. And Koz begot...⁠" Although he did not yet mention Koz, he mentions his sons.
וראיה בן שובל1ראיה זהו הרואה שהזכיר למעלה: ״ויהיו בנים לשובל...הרואה חצי המנחות״ (ב׳:נ״ב); ו״הרואה״ ו״ראיה״ אחד, כי כן דרך השמות להתהפך בהם האותיות.
אלה משפחות הצרעתי – הוא שהזכיר למעלה ״מאלה יצאו הצרעתי והאשתאולי״ (ב׳:נ״ג). והזכיר הנה יחת ואחומי ולהד 2שהיו עקרי משפחות הצרעתי.
1. ראיה זהו הרואה וכו׳. כך במיוחס לתלמיד רס״ג.
2. שהיו עקרי משפחות הצרעתי. ר״ל: אותן שנזכרו לעיל (ב׳:נ״ג) שיצאו מהן הצרעתי לא היו עיקר משפחות הצרעתי כמו תולדותיו של ראיה. וראו מה שכתבנו לעיל ב׳:נ״ב בהערה ד״ה ״לבד״. במיוחס לר״י קרא: ״פתר׳: וגם מאלה היו משפחות הצרעתי״.
Reaiah son of Shobal. Reaiah (Re’ayah) is the same as Haroeh (Ha-ro’eh) mentioned above: “Shobal … had sons: Haroeh, Hazi-hammenuhoth” (2:52). For Ha-ro’eh (הרואה) and Re’ayah (ראיה) are one and the same, as it is common for letters in names to change position.
These were the families of the Zorathite clan. This is the same as the one mentioned above: “From these came the Zorathites and the Eshtaolites” (2:53), only here the text lists Jahath, Ahumai and Lahad, who were the main Zorathite families.
אלה משפחות הצרעתי – כבר זכר למעלה גם כן כי משובל יצאו משפחות הצרעתי.
וראיה – הוא הרואה האמור למעלה.
אלה משפחות הצרעתי – האמור למעלה שיצאו מבני שובל.
וראיה וגו׳ – הוא הרואה חצי המנחת דלעיל.
אחומי ואת להד אלה משפחות הצרעתי – לעיל כתיב מאלה יצאו הצרעתי ולא פירש, ופירש כאן שאחומי ולהד הם משפחות הצרעתי (עיין רד״ק).
וראיה בן שובל – הוא הרואה בן שובל (שם פסוק נ״ב) שאמר שם שממנו יצאו משפחות הצרעתי והאשתאלי, מפרש איך יצאו ממנו משפחות הצרעתי, וע״ז סיים אלה משפחות הצרעתי, שהם יצאו מן אחומי ולהד.
תרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
 
(ג) וְ⁠אֵ֙לֶּ⁠ה֙ אֲבִ֣י עֵיטָ֔ם יִזְרְ⁠עֶ֥אל וְ⁠יִשְׁמָ֖א וְ⁠יִדְבָּ֑שׁ וְ⁠שֵׁ֥ם אֲחוֹתָ֖ם הַצְלֶלְפּֽוֹנִי׃
And these were of the father of Etam: Jezreel, and Ishma, and Idbash; and the name of their sister was Hazlelponi;
תרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גרד״קרלב״גמנחת שימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
וְאִלֵין רַבָּנַיָא דְיָתְבִין בְּעֵיטָם יִזְרְעֶאל וְיִשְׁמָא וְיִדְבָּשׁ וְשׁוּם אֲחַתְהוֹן הַצְלֶלְפּוֹנִי.
ואלה משפחות אבי עיטם יזרעאל וישמע – עד שוחה הם בני חור, ואשר אמר: ואלה אבי עיטם יזרעאל – היה צריך לכתוב אבי עיטם ויזרעאל, ואל תתמה בדבר כי כן ענין המקרא, משה אהרן (מיכה ו׳:ד׳) היה צריך לאמר משה ואהרן.
בני חור – והזכיר לכולם עבור להביא כי מחור בן אפרתה יצאו כל אלו.
ואלה אבי עיטם – פי׳: 1ועוד אלה בנים משובל ומחור: אבי עיטם, יזרעאל כו׳.
ושם אחותם הצללפוני – מה שהזכיר אחותם, וכן הזכיר למעלה בבני זרובבל ״ושלומית אחותם״ (ג׳:י״ט) – 2אולי לא היתה להם עוד והזכירם; 3או היו בעלות השם בדורם ונשים חשובות – לכך הזכירם, כמו סרח בת אשר (דברי הימים א ז׳:ל׳).
1. ועוד אלה בנים וכו׳. ״עיטם״ הוא שם עיר (ראו דברי הימים ב י״א:ו׳, והשוו א ד׳:ל״ב). המיוחס לתלמיד רס״ג כותב שהבנים האלה היו מבני חור (על פי פסוק ד), ולא מבני שובל. מהמיוחס לר״י קרא נשמע שהוא סובר שכל אלה הנזכרים הם בני שובל, ואלה שבפסוקנו הם שרים (וש״אחותם הצללפוני״ היתה שרית) על עיירות שאצל העיר ״עיטם״ (השוו התרגום), וכל אותן עיירות נקראו על שם העיר (ונראה שבטקסט המקראי שלו הנוסחה היתה ״ואלה בני עיטם״; עיינו בליקוטי חילופי-נוסחאות המקרא). מעיר י׳ ווייסע שדעתו של רד״ק שאבי עיטם הוא אחד מהבנים אינה הולמת את ה״זקף-קטון״ שבמילה ״עיטם״.
2. אולי לא היתה וכו׳. ר״ל: כיון שלכל אחד מאלה היתה רק בת אחת, לא נמנע מלהזכירן.
3. או היו וכו׳. המיוחס לר״י קרא, בהתאם לגישתו, כותב שהיתה שרית על אחת העיירות שאצל עיטם.
And these: the father of Etam. This means: And these were additional descendants of Shoval and of Hur: the father of Etam, Jezreel ….
And the name of their sister was Hazlelponi. Perhaps the reason the text mentions their sister—and the sister of the sons of Zerubbabel above (“And Shelomit was their sister” [3:19])—is that they did not have others; so it mentions these. Alternatively, these were famous and important women in their time, and so it mentions them as it does in the case of Serah daughter of Asher (1 Chronicles 7:30).
ואלה אבי עיטם וגו׳ – ידמה ממה שאחר זה שעיטם היה בן חור ולזה אמר אחר זה אלה בני חור בכור אפרתה ר״ל חור שהיה בן אפרתה והיה אבי בית לחם כי הוא היה אבי שלמא שהיה אבי בית לחם כמו שקדם.
ושם אחותם – במדוייקים מלא וא״ו.
הצללפוני – בספרים מדוייקים הצדי״ק בשו״א נח.
ואלה – מוסב על המקרא שלאחריו שאמר אלה בני חור וכו׳ ואמר מלבד בני חור הנזכרים למעלה הנה גם אלה היו בניו והם אבי עיטם יזרעאל וכו׳.
ואלה אבי עיטם – קאי אלמעלה מבני שלמא יצאו עטרות יואב והוא עיטם האמור כאן, ופירש כאן שיזרעאל וישמע וידבש המה יושבי עיטם.
ואלה – שם אדם ששמו אלה, והיה אבי עיטם, גם הוא נולד מראיה בן שובל, וכן יזרעאל וישמע וידבש נולדו מאם אחת, והיה להם אחות מצוינת שמה הצללפוני. ולקבלת חז״ל היתה אמו של שמשון, ועז״א ברבה במדבר (פ׳ י) ששמשון בא משבט דן ומשבט יהודה, ולמ״ש למעלה (ב׳:נ״ד) בשם הרד״ק שצרעה ואשתאל היו בנחלת יהודה תבין מדוע החל רוח ה׳ לפעם את שמשון במחנה דן בין צרעה ובין אשתאל, כי שם דרו אחי אמו שהיו מיהודה בני בנים של שובל אבי קרית יערים, ששם חנו מחנה דן, ומנוח שהיה מדן לקח בעת ההיא שחנו שם אשה משם. וכן פניאל אבי גדור וכו׳ כולם בני ראיה, ונתיחסו לחור ראש היחוס, כי ראיה היה בן שובל בן כלב בן חור. וגם יל״פ שמן פסוק ג׳ מוסב למטה אלה ויזרעאל וכו׳ ופנואל וכו׳ הם בני חור מבניו האחרים, וקורא לחור אבי בית לחם, כי היה שלמא אבי בית לחם בן בנו כלב, ונתיחס הכל אליו.
תרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גרד״קרלב״גמנחת שימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
 
(ד) וּפְנוּאֵל֙ אֲבִ֣י גְ⁠דֹ֔ר וְ⁠עֵ֖זֶר אֲבִ֣י חוּשָׁ֑ה אֵ֤לֶּ⁠ה בְ⁠נֵי⁠־חוּר֙ בְּ⁠כ֣וֹר אֶפְרָ֔תָה אֲבִ֖י בֵּ֥ית לָֽחֶם׃
and Penuel the father of Gedor, and Ezer the father of Hushah. These are the sons of Hur the first-born of Ephrath, the father of Beth-lehem.
מקבילות במקראתרגום כתוביםרד״קמצודת דודאדרת אליהו לגר״אעודהכל
וּפְנוּאֵל אַבָּא דִגְדוֹר וְעֵזֶר אַבָּא דְחוּשָׁה אִלֵין בְּנֵי חוּר בּוּכְרָא דְאֶפְרָת הִיא מִרְיָם וְאִתְמַנָא רַבָּא בְּבֵית לֶחֶם.
אבי בית לחם1קצר ולא זכר שלמא שהיה אבי בית לחם; ואמר ״בני חור...אבי בית לחם״, כי חור היה אבי שלמא, ושלמא אבי בית לחם (דברי הימים א ב׳:נ׳-נ״א).
1. קצר ולא זכר שלמא וכו׳. באמת חסר כאן גם כלב, שהיה בנו של חור ואביו של שלמא לפי פירוש רד״ק לעיל ב׳:נ׳; וכן אמנם מעיר המיוחס לר״י קרא. לשון התרגום: ״ואתמנא רבא בבית לחם״; אך לא ברור על מי זה מוסב, כי שלמא היה אבי בית לחם (לעיל ב׳:נ״א) והוא לא נזכר כאן (השוו על כך הערתו של ג׳⁠ ⁠⁠״ס מקייבור לתרגומו האנגלי על-אתר). מהמיוחס לר״י קרא נשמע ש״אבי״ מוסב על שובל, שהיה אולי שר על בית לחם אחרי שלמא (אך לא ברור אם הוא מפרש את תחביר הפסוק כמו התרגום).
The father of Bethlehem. In order to be brief, the text does not mention Salma, who was the father of Bethlehem. Rather, it says “the sons of Hur … the father of Bethlehem”; for Hur was the father of Salma, and Salma was the father of Bethlehem (1 Chronicles 2:50–51).
אבי בית לחם – שלמא בן כלב בנו הי׳ אבי בית לחם ונקרא מ״ש בן בנו וכאומר אבי של אבי בית לחם ואבי האב הוא כאב.
ופנואל אבי גדור – הוא חרף אבי בית גדר מבני שלמא והוא מערי יהודה ופירש כאן שהוא אבי גדור.
ועזר אבי חושה – היינו שמבני עזר יצאו יושבי חושה וגם קאי למעלה כאלו כתיב ואבי עזר היינו שחרף היה אבי גדור ואבי עזר.
אבי בית לחם – קאי על חור, ולפי שהוא מפורסם ביותר הזכיר בית לחם, והיה מבני בניו של חור.
מקבילות במקראתרגום כתוביםרד״קמצודת דודאדרת אליהו לגר״אהכל
 
(ה) וּלְאַשְׁחוּר֙ אֲבִ֣י תְ⁠ק֔וֹעַ הָי֖וּ שְׁ⁠תֵּ֣י נָשִׁ֑ים חֶלְאָ֖ה וְ⁠נַעֲרָֽה׃
And Ashhur the father of Tekoa had two wives, Helah and Naarah.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת דודמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

וּלְאַשְׁחוּר רַבָּא דִתְקוֹעַ הֲווֹן תַּרְתֵּין נְשִׁין חֶלְאָה וְנַעֲרָה.
ולאשחור אבי תקוע היו שתי נשים – מוסב למעלה ואשת חצרון אביה ותלד לו את אשחור אבי תקוע (דברי הימים א ב׳:כ״ד) כי לא יחס עד עתה.
And Ashhur the father of Tekoa had two wives This refers back [to 2:24]: "... and the wife of Hezron was Abijah, and she bore him Ashhur, the father of Tekoa,⁠" for he did not trace his lineage until now.
ולאשחור אבי תקוע1הוא שהזכיר למעלה (ב׳:כ״ד) בן חצרן, שהיה לו מאביה אשתו. ולא הזכיר למעלה עוד מיחשו, אלא שאמ׳ ״אבי תקוע״ (שם); והנה השלים יחשו.
1. הוא שהזכיר וכו׳. כך במיוחס לרש״י, וכן במיוחס לר״י קרא הכותב ש״נחלק הסדר״. אין רד״ק מתייחס לגמרא (בבלי סוטה י״ב.) האומרת שאשחור הוא כלב, למורת שהוא התייחס לאותה פיסקה בגמרא למעלה (ב׳:י״ח); וכנראה הוא דוחה שיטה זו לפי הפשט. ואמנם, המיוחס לר״י קרא כותב במפורש שדברי רז״ל אלה קשים, שכן בטקסט נמצאים יחסים נפרדים לכלב ולאשחור.
Ashhur the father of Tekoa had. This is the one mentioned above (2:24) as the son of Hezron, who begot him by his wife Abijah. But above the text did not list any more of his progeny, only that he was “the father of Tekoa” (ibid.); so here it completes his progeny.
ולאשחור אבי תקוע – כבר זכרו במה שקדם ובא עתה להזכיר תולדותיו.
ולאשחור – הוא הנזכר למעלה שהיה בן חצרון.
ולאשחור – אחר שהשלים עוד יחוס כלב בן חצרון שראיה בן שובל היה מחלציו, שב אל אשחור שילדה אביה אשת חצרון אחר מותו וגדלו כלב ואפרתה אשתו כנ״ל (ב׳:כ״ד), ושם לא ספר מיחוסו וספרו פה.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת דודמלבי״םהכל
 
(ו) וַתֵּ֨⁠לֶד ל֤וֹ נַֽעֲרָה֙ אֶת⁠־אֲחֻזָּ֣⁠ם וְ⁠אֶת⁠־חֵ֔פֶר וְ⁠אֶת⁠־תֵּֽי⁠מְ⁠נִ֖י וְ⁠אֶת⁠־הָאֲחַשְׁתָּרִ֑י אֵ֖לֶּ⁠ה בְּ⁠נֵ֥י נַעֲרָֽה׃
And Naarah bore him Ahuzam, and Hepher, and Timeni, and Ahashtari. These were the sons of Naarah.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמנחת שיעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

וִילִידַת לֵיהּ נַעֲרָה יַת אַחֻזָם וְיַת חֵפֶר וְיַת תֵּימְנִי וְיַת אֲחַשְׁתָּרִי אִלֵין בְּנֵי נַעֲרָה.
תימני – בשו״א המ״ם לא בקמ״ץ כמו שראיתי בס״א.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמנחת שיהכל
 
(ז) וּבְנֵ֖י חֶלְאָ֑ה צֶ֥רֶת [וְ⁠צֹ֖חַר] (יצחר) וְ⁠אֶתְנָֽן׃
And the sons of Helah were Zereth, and Zohar, and Ethnan.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמנחת שיעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

וּבְנֵי חֶלְאָה צֶרֶת וְצוֹחַר וְאֶתְנָן וְקוֹץ.
יצחר – וצחר קרי.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמנחת שיהכל
 
(ח) וְ⁠ק֣וֹץ הוֹלִ֔יד אֶת⁠־עָנ֖וּב וְ⁠אֶת⁠־הַצֹּ⁠בֵבָ֑ה וּמִשְׁפְּ⁠חֹ֥ת אֲחַרְחֵ֖ל בֶּן⁠־הָרֽוּם׃
And Koz fathered Anub, and Zobebah, and the families of Aharhel the son of Harum.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גרלב״גמנחת שימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

וְקוֹץ אוֹלִיד יַת עָנוּב וְיַת צוֹבֵבָה וּגְנֵיסַת אֲחַרְחֵל הוּא חוּר בּוּכְרָא דְמִרְיָם.
ואחרחל בן הרום – זו מרים אשת כלב בן חצרון, על שם: ותצאנה כל הנשים אחריה בתפים ובמחולות (שמות ט״ו:כ׳; ספרי במדבר עח). ואמרו שכל אלה שיצאו מחצרון כהנים לוים.
וקוץ – כמו בני חביה בני הקוץ (עזרא ב׳:ס״א).
בן הרום – בני חרים (עזרא ב׳:ל״ט) על שם: כל חרם בישראל לך יהיה (במדבר י״ח:י״ד)א, ואין אלוב יסודות הדברים. ומחור מייחס בכאן עד עזר אבי שוחהג (דברי הימים א ד׳:ד׳), וכלוב אחי שוחה (דברי הימים א ד׳:י״א) הוא בן חור, וכל אלו מכלב בן חצרון ומן מרים. והודיע לכאן בני יהודה פרץ וחצרון, עבור לייחס בן מראיה בן שובל שהוא הרואה (עזרא ב׳:נ״ב) שממנו יצאו הצרעתי, ומשׂלמא אבי בית לחם יצאו האשתאולי.
חרום וקוץ ועתרד ענין אחד הם.
א. מובא גם בילקוט שמעוני שמות קס״ד, ושם נוסף ש״הרום״ היא יוכבד.
ב. כך בכ״י מוסקבה 853. במהדורת קירכהיים: ״ואין לו״.
ג. לפנינו: ״חושה״.
ד. אולי צ״ל ״וצחר״.
וקוץ הוליד את ענוב – ידמה שהרצון בזה שכבר היה בנה גם כן קוץ שהוליד את ענוב ואת הצבבה ויצאו ממנו משפחות אחרחל בן הרום.
בן הרם – בה״א.
וקוץ – אולי הוא אחד מהנזכרים למעלה והיה נקרא בב׳ השמות וכן נאמר ברבים כמוהו אשר נמצא בזה הספר אשר לא יזכרו לפנים מי הי׳ וממי יצא.
וקוץ הוליד את ענוב – וקוץ קאי נמי למעלה ולמטה כאלו כתיב ואתנן וקוץ, וקוץ הוליד וגו׳.
ומשפחות אחרחל – היינו שמשפחת אחרחל יצאה גם כן מקוץ וכאן אמר בכלל משפחות אחרחל ואחר כך מפרש בפרט ואמר.
וקוץ – שיעורו ובני חלאה צרת וכו׳ וקוץ (אשר) הוליד את ענוב, גם קוץ היה בן חלאה, וכן משפחות אחרחל יצאו מחלאה, ועמ״ש לקמן (ח׳:ל״א) כי שם וקוץ מוסב למעלה ולמטה.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גרלב״גמנחת שימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
 
(ט) וַיְהִ֣י יַעְבֵּ֔ץ נִכְבָּ֖דא מֵאֶחָ֑יו וְ⁠אִמּ֗⁠וֹ קָרְ⁠אָ֨ה שְׁ⁠מ֤וֹ יַעְבֵּץ֙ לֵאמֹ֔ר כִּ֥י יָלַ֖דְתִּי בְּ⁠עֹֽצֶב׃
And Jabez was more honorable than his brothers; and his mother called his name Jabez, saying, "Because I bore him with pain.⁠"
א. נִכְבָּ֖ד =ל,ש1,ק13 וכך הכריעו ברויאר ומג"ה, וכמו כן בדפוסים וקורן.
• א!=נִכְּבָ֖ד (כ"ף דגושה במקום בי"ת, וגם סימן הרפה מעל האותיות בי"ת-דל"ת)
מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קר״י אבן כספירלב״גמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

וַהֲוָה יַעְבֵּץ הוּא עָתְנִיאֵל יַקִיר וְחַכִּים בְּאוֹרַיְתָא יַתִּיר מִן אֲחוֹהִי וְאִמֵיהּ קְרַת שְׁמֵיהּ יַעְבֵּץ אֲרוּם בְּצַעֲרָא יְלִידְתֵּיהּ.
ויהי יעבץ נכבד מאחיו – אמר רבי שמעון קרא מראש דברי הימים אדם שת אנוש (דברי הימים א א׳:א׳) עד ויהי יעבץ ואין אתה מוצא שם כבוד, וכשאתה מגיע ליעבץ כתיב ויהי יעבץ נכבד מאחיו, לפי שעסק בתורה הוי כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרים קלון.
ויהי יעבץ – חכמים פירשו (תמורה ט״ז.) הוא יעבץ הוא עתניאל, עתניאל שענהו אל דכתיב: ויבא אלהים את אשר שאל, יעבץ שעיבץא וריבץ תורה בישראל, ועשית מֵרָעָה – שנזדמנו לו ריעים כמותו.
ואנשי קירואין פירשו: רעה ממש, שתצילני אתה מרעה.
ויבא אלהים את אשר שאל – שנדר והשלים נדרו: אם ברך תברכני אעשה כך וכך לפניך.
א. לפנינו: ״שיעץ״. ובכ״י וטיקן 118 (של התלמוד) מופיע: ״שיעבץ״.
ואמו קראה שמו יעבץ לאמר כי ילדתי בעצב – וכינה שמו יעבץ ודוגמתו בן אוניא (בראשית ל״ה:י״ח).
א. נוסח אחר: ואביו קרא לו בנימין.
and his mother named him Jabez, saying, "For I bore him in sadness" and she nicknamed him Jabez. A similar instance is Ben Oni. [Other editions read (Gen. 35:18): "... but his father called him Benjamin.⁠"]
ויהי יעבץ נכבד מאחיו – אולי יעבץ הוא אחד מהנזכרים והיו לו שני שמות. 1או הוא אחר, ואע״פ שלא הזכירו בסדר התולדה הזכיר ענינו.
יעבץ2אע״פ שהוא הפוך אל הענין, כי היה לו לומר לפי הענין ״יעצב״, אינם מקפידים העברים על זה, כמו ״נח״ מן ״ינחמנו״ (בראשית ה׳:כ״ט), ״קין״ מן ״קניתי״ (בראשית ד׳:א׳), ״שמואל״ מן ״מיי׳ 3שאלתיהו״ (השוו שמואל א א׳:כ׳).
1. או הוא אחר וכו׳. המיוחס לר״י קרא כותב ש״היה מבני בניו של אילו״, אך רק הוא נזכר כי היה נכבד מהאחרים. המיוחס לתלמיד רס״ג מפרש בשם רז״ל שיעבץ הוא עתניאל (בבלי תמורה ט״ז.; וכן מצטט המיוחס לר״י קרא); והשוו התרגום.
2. אע״פ שהוא הפוך אל הענין וכו׳. אין כוונתו להיפוך אותיות דווקא, כי בדוגמא ״⁠ ⁠׳נח׳ מן ׳ינחמנו׳⁠ ⁠⁠״ אין היפוך, אלא כוונתו היא שהשם אינו מתאים בדיוק למקורו. ראו גם דבריו על השם ״שמואל״ בפירושו שם, ובייחוד פירושו לבראשית ה׳:כ״ט.
3. שאלתיהו. לפנינו: ״שאלתיו״.
Jabez was more esteemed than his brothers. Perhaps Jabez is one of those listed, and he had two names. Or he is an additional one, and the text records his story even though it does not list him in the genealogical sequence.
Jabez (יעבץ). Even though, considering the story, this involves a transposition [of letters]—for according to the story it should have said יעצב—Hebrew-speakers are not particular on this, as in the cases of Noaḥ (=Noah), from yenaḥamenu (=will provide us relief; Gen 5:29); Qayin (קין; =Cain), from qaniti (קניתי; =I have gained; Gen 4:1); and Shemu’el (=Samuel), from me-Adonay she’iltihu (=I asked the Lord for him; cf. 1 Sam 1:20).
ואמו קראה אותו יעבץ לאמר וג׳ – די בזה עֵד נאמן, להיות מנהגם לעשות מנהג העברי, לעשות בשמות הפוך אותיות, כמו שדַי עֵד נאמן, להיות גם מנהגם, לעשות בשמות שנוי נקודים, באמרו: ויקרא את שמו בריעה כי ברעה היתה בביתו (דברי הימים א ז׳:כ״ג), והיה זה מנהג ראוי אצלם, כדי שלא יהיה השמות כמו תארים או מאמרים, אולם מן ענינים הקלים נבין אנחנו השמות שהם בענינים החמורים כמו מעשה בראשית ומעשה מרכבה, וביאור זה אוצר י״י יבוא.
ויהי יעבץ נכבד מאחיו – ידמה שחלאה קראה אחד מבניה יעבץ כי ילדתו בעצב.
ויהי יעבץ – גם הוא לא נזכר שמו לפנים מי הוא.
ילדתי בעצב – כאשר ילדה אותו היה לה עצבון מה ולזכרון קראה את בנה יעבץ בהפוך אותיות מעצב כאלו תאמר שיהפך העצב לשמחה.
ויהי יעבץ נכבד מאחיו – פירש שיעבץ א׳ מבני אחרחל ונכבד מכולם.
ויהי – בין משפחה זו היה יעבץ הנכבד מאחיו, ואמו קראה שמו יעבץ כי ילדתו בעוצב, וי״ל שמתה בעת לדתה כמו שקראה רחל בן אוני.
מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קר״י אבן כספירלב״גמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
 
(י) וַיִּ⁠קְרָ֣א יַ֠עְבֵּ֠ץ לֵאלֹהֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל לֵאמֹ֗ר אִם⁠־בָּרֵ֨ךְ תְּ⁠בָרְ⁠כֵ֜נִיא וְ⁠הִרְבִּ֤יתָ אֶת⁠־גְּ⁠בוּלִי֙ וְ⁠הָיְ⁠תָ֤ה יָדְ⁠ךָ֙ עִמִּ֔⁠י וְ⁠עָשִׂ֥יתָ מֵּ⁠רָעָ֖ה לְ⁠בִלְתִּ֣י עׇצְבִּ֑י וַיָּ⁠בֵ֥א אֱלֹהִ֖ים אֵ֥ת אֲשֶׁר⁠־שָׁאָֽל׃
And Jabez called on the God of Israel, saying, "Oh that You would bless me indeed, and enlarge my border, and that Your hand might be with me, and that You would work deliverance from evil, that it may not pain me!⁠" And God granted him that which he requested.
א. תְּבָרְכֵ֜נִי א=תְּבָרֲכֵ֜נִי (חטף)
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קר״י אבן כספירלב״גמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

וְצַלִי יַעְבֵּץ לֵאֱלָהָא דְיִשְרָאֵל לְמֵימַר אִין בָּרָכָא תְבָרְכִנַנִי בִּבְנַיָא וְתַסְגֵי יַת תְּחוּמִי בְּתַלְמִידַיָא וּתְהֵי יְדָךְ עִמִי בְּמַשְׁקָל וּמַטְרָא וְתַעְבֵּיד לִי חַבְרַיָא דִכְמִתִי מַן בִּגְלַל דְלָא יַרְגְזִנַנִי יִצְרָא בִישָׁא וְאַיְתֵי יְיָ יַת מָה דְשָׁאִיל.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

והרבית את גבולי – בנחלות.
והיתה ידך עמי ועשית מרעה – אם תהיה עמי ותצילני מרעה לבלתי עצבי שלא יארע לי שום נזק וצער ועצב והוא נדר מה שנדר.
ויבא אלהים את אשר שאל – ושלם נדרו ומכאן מביאין ראיה כשפוסקין צדקה (בצבור) בעבור מה שאין נודרין אלא נותנין בלא נדר ומדרשו ידוע.
and increase my border with territories.
and Your hand is with me that You save me from harm if You will be with me and save me from harm. so as not to grieve me that no injury, pain, or sadness befall me, and he vowed whatever he vowed.
and God fulfilled that which he had requested and he paid his vow. From here proof is brought that when people subscribe to a charity (in public) for a certain cause, they should not vow but give without a vow. Its midrashic interpretation is well known.
ויקרא יעבץ – אולי חשש על שמו, שהיה מענין עצב כמו שאמ׳ לבלתי עצבי, וחשש שלא יבאו עניניו על הנכונה ושיעצב בעניני העולם; ונדר נדר: אם יצליחהו השם ויברכהו יעשה כך וכך – ולא הזכיר הנדר. 1וכן ״וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים עמדי״ (בראשית כ״ח:כ׳) לדעת קצת המפרשים; וכן ״2וידר ישראל נדר...ויאמר אם נתן תתן את העם הזה״ וגו׳ (במדבר כ״א:ב׳).
ועשית מרעה לבלתי עצבי – פי׳: 3ועשית עמי לבלתי עצבי מרעה, כלומ׳ שתעשה אות עמי שלא אעצב מרעה בעולם, ולא יהיה שמי גורם לי שום עצב. ו״עצבי״ הוא 4מקור פעל עומד, 5והכנוי והמקור באחד; אין בו פועל ופעול. 6או יהיה פעל יוצא; 7פי׳: ועשית עמי להצילני מרעה לבלתי עצב אותי.
1. וכן ״וידר...עמדי״ לדעת קצת המפרשים. המשך הפסוקים בבראשית: ״...והיה יי׳ לי לאלהים והאבן הזאת...יהיה בית אלהים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך״. מקצת המפרשים שם, כגון רש״י, אכן סוברים ש״והיה...לאלהים״ הוא חלק מהתנאי ואינו עצם הנדר; אבל נראה ברור ש״והאבן הזאת...⁠״ הוא נדר, ואמנם לא מצאתי מי שמפרש אחרת. דברי רד״ק, אם כן, דורשים עיון, כי הוא משווה פיסקה זו לפסוקנו לענין אי-הזכרת הנדר. הביטוי ״לדעת קצת המפרשים״ אינו בכת״י פריס, וסביר שהוא מתוספותיו של רד״ק (השוו התוספת ״לדעת קצת מרבו׳ ז״ל״ שבחילופים לדברי הימים א ז׳:כ״א ובהערות שם); אבל ראו ההערה הבאה.
2. וכן ״וידר ישראל...⁠״. גם זה חסר בכת״י פריס, כנראה מפני שהוא מתוספותיו של רד״ק. אבל גם יתכן שמ״לדעת קצת המפרשים״ עד סוף הדיבור הושמט מחמת טעות הדומות; כי בכת״י פריס, אחרי הפסוק הראשון כתוב ״וגו׳⁠ ⁠⁠״ כמו שכתוב אחרי הפסוק השני ברוב כת״י, וגם דומים שני הפסוקים בהתחלתם. המשך הפסוק השני שרד״ק מצטט הוא: ״והחרמתי את עריהם״; ולפי רוב המפרשים שם, ביטוי זה מהווה נדר להקדיש את השלל לקב״ה (וכן כותב רד״ק בשם רז״ל בפירושו ליהושע ז׳:כ׳). כאן, לעומת כן, רד״ק כנראה מפרש ״והחרמתי״ במובן של השמדה, והוא חלק מהתנאי; וכן נראה מדבריו בספר השרשים ערך ״חרם״ (והשוו גם ריב״ג בספר השרשים שלו).
3. ועשית עמי וכו׳. השוו ספר הרקמה ע׳ רסח.
4. מקור פעל עומד. כך בספר השרשים ערך ״עצב״.
5. והכנוי והמקור באחד וכו׳. מציע ריב״ג (ספר הרקמה ע׳ עו) ש״עצבי״ הוא צורה של המקור הכוללת יו״ד נוספת. אבל רד״ק מבין את היו״ד ככינוי ליעבץ ואת שאר המילה כמקור. נראה שה״מקור״ כאן הוא שם-הפועל (כי לשניהם קורא רד״ק ״מקור״; ראו דברי הימים ב י׳:י״ד ושם הערה ד״ה ״והוא מקור״), והסיומת היא כינוי-הקנין הרגיל להופיע עם צורת שם-הפועל. אך טוען י׳ ווייסע על פירוש זה שלא מצאנו שהשורש ״עצב״ ישמש פועל-מצב, והצורה אם כן היתה צריכה להיות ״הֵעָצבי״ או ״התעצבי״. כוונת רד״ק באמרו ש״הכינוי והמקור באחד; אין בו פועל ופעול״ היא, ככל הנראה, שהכינוי אינו רומז למושא (״פעול״) – שיהווה איפוא שם-עצם שני המתייחס לפועַל, נוסף על הנושא (״פועֵל״) שלו – אלא לנושא הפועַל עצמו; ולענין זה הכינוי הוא ״באחד״ עם הפועַל.
6. או יהיה פעל יוצא. כך במכלול ל״ג.
7. פי׳: ועשית עמי להצילני וכו׳. לפי פירוש זה, ״רעה״ הוא הנושא של הפועל ״עצב״. ובכן, אין לפרש ״שלא אעצב מרעה״ כמו לפי הפירוש הראשון; ובמקום לומר שחסר ענין האות ושפירוש הביטוי: ״ועשית עמי אות שלא אעצב מרעה״, יש לפרש שחסר ענין ההצלה, ושפירושו: ״ועשית עמי להצילני מרעה״ שלא תעצב אותי. המיוחס לר״י קרא מפרש: ״מקרא קצר, וכה פתרונו: ועשית לי עזר מרעה לבלתי עצבי, שלא יעצבני שום אדם״.
Jabez called out. Perhaps he was concerned about his name, which is related to [the word meaning] pain (עצב)—as it says, “that I not suffer pain (לבלתי עצבי)”—and he was concerned that his dealings would not turn out right, and that he would experience pain in his dealings with the world. So he made a vow that, should God make him succeed, he would do such and such—but it does not say what he vowed. This is also true for [the verse], “Jacob then made a vow, saying, ‘If God remains with me …’” (Genesis 28:20) according to some of the commentators, and for [the verse], “Then Israel made a vow … and said, ‘If you deliver this people’” etc. (Numbers 21:2).
Ve-‘asita (=and make/do) that from misfortune I not suffer pain (me-ra‘ah le-bilti ‘oṣbi). This means: And make for me that I not suffer pain from misfortune, meaning that You should make a sign for me that I will not suffer pain from misfortune in the world, and that my name not cause me any pain. ‘Oṣbi is then the infinitive of an intransitive verb, with the pronoun and the infinitive relating to one person: it does not indicate a subject and an object. Alternatively, it is a transitive verb, and the meaning is: And You will act on my behalf to save me from misfortune, such that it not cause me pain.
ויקרא יעבץ לאלהי ישראל וג׳ – זה צחות גדול, כי זה הנכבד הנקרא בעת הולדו יעבץ שהוראתו רעה, הנה כאשר גדל, התפלל להשם שלא יהא שמא גרם, עד שיעשה לו רעה או רעות כדי שיעצב, כמו שסיים ואמר: ועשית מרעה לבלתי עצבי. וראה ההפלגה, כי לא ביקש מהשם שלא יעשה לו רעה כלל, כי זה אי אפשר בשום פנים, כמו שאמרו גלינוס והמורה על ענין החלאים, וכן זולת זה מאבוד ממון מה, או בנים או קרובים. אבל ביקש שלא יעלה לשיעור גדול עד שיתפעל ויעצב.
וטעם: ויבא אלהים את אשר שאל – רמז לכל מה ששאל, כי השם ברכו והרבה גבולו והיתה ידו עמו, ובכל אשר הלך השכיל. וכאשר יקרוהו פגעים וחסרונות במה שנתן לו וברכו, לא היה במדרגה מן החוזק, עד שיֵעָצב בהם. ודי בכתוב עֵד נאמן, כי כן היה רוב זמנו, ואולי עד יום מותו, שהוא הבחינה במצליח, כמו שהאריך אריסטו בביאור זה במאמר ראשון מספר המדות.
ואולם מה שאמר: אם יהיה וג׳ – ידוע בעברי, שיש רבים שאינו לתנאי כמו שנזכר בהקש התנאי, ואולם אף על פי שיהיה כן, אין הכרח שיהיה אחריו כתוב נמשך כמו שהוא, באמרו: אם יהיה אלהים עמדי וגו׳ (בראשית כ״ח:כ׳), שאחריו כתוב נמשך, והוא: והיה י״י לי לאלהים (בראשית כ״ח:כ״א). ואולם נמצא: וידר ישראל נדר אם נתן תתן וג׳ (במדבר כ״א:ב׳), שדעתי שאין שם כתוב נמשך, אך אמרו: אם נתן תתן (במדבר כ״א:ב׳) הוא מוסב על וידר ישראל נדר, ואם לא פורש הנדר, כלומר נדרו נדרים לשם או זבחים או צדקה לעניים, אם יתן העם ההוא בידם, וכן כתוב: וידרו נדרים (יונה א׳:ט״ז) בסתם, וכן הטעם בזה כי קרא יעבץ לשֵם ונדר לו: אם יהיה וג׳ שיברכנו וג׳.
ויקרא יעבץ לאלהי ישראל לאמר וגו׳ – ידמה שיעבץ היה נשיא השבט או היה אחד מהשופטים ולזה אמר והרבית את גבולי כי לא יתכן שירבה י״י גבול היחיד בזה האופן וידמה שהיה זה במלחמה ונדר דבר מה לי״י יתברך אם יעשה לו כן ולא פירש בזה המקום והרצון בו אם ברך תברכני בזאת המלחמה והרבית את גבולי שאכבוש את אויבי והיתה ידך עמי בזה באופן שתעשה שלא אעצב מרעה שלא תקרה לי ולעמי צרה כלל בזאת המלחמה.
והרבית את גבולי – להיות נחלתי מרובה.
ידך עמי – לעזרני בעת הצורך.
ועשית מרעה – ר״ל תהפוך מהרעה אשר בעבורה נתעצבה אמי בעת ילדה אותי הרעה ההיא תהפוך לטובה לבלתי עצבי כאשר שאלה אמו בקריאת השם יעבץ והנה נדר מה א״כ יהיה ולא פירש מה נדר וכאלו אמר כאשר כן יהיה אשלם גמול הדבר ואלך בדרכי ה׳ ודוגמתו כל מכה יבוסי וכו׳ (שמואל ב ה׳:ח׳) ולא פירש מה יעשה לו והוא כאומר הנה יקבל גמול.
אם ברך תברכניאם ברך פירש תפלתי לך בעת רצון לברך, אזי תברכני בזאת הברכה היינו והרבית את גבולי בתלמידים והיתה ידך עמי היינו שלא אשכח את תלמודי כמ״ש במגלה אבל לאוקמי גרסה סייעתא דשמיא וסייעתא דשמיא הוא בשמאל.⁠1 וז״ש והיתה ידך עמי. ועשית מרעה לבלתי עצבי – שתצילני מיצר הרע שלא אחטא. לבלתי עצבי – שלא אהיה עצב ואקיים מצות עשה בזריזות.⁠2
1. (אמר נכדו המסדר: כמ״ש ואביט כי אין עוזר ותושע לי ימיני, אבל שמאל היינו עוזר מלמטה וסייעתא בא מלמעלה.)
2. (אמר נכדו המסדר: השומע לא יצא ידי חובת ביאור אלה הדברים ובתלים כ״ו ד׳ ארחיב פה ואמלאנה אם ירצה ה׳.)
ויקרא יעבץ – ובאשר נולד רע התפלל לבטל גזרת המערכה ע״י ברכת ה׳ אשר לא תוסיף עצב עמה, ועז״א אם ברך תברכני. וגם כלל בתפלתו שאם יברכהו אלהים בזה ירבה גבולו בחכמה, שזה היה הגבול שגבל לו, וכמ״ש חז״ל (תמורה ט״ז.) והרבית את גבולי בתלמידים. ואמר עוד שאם תהיה ידך עמי לעזרני לעבודת ה׳ אז ועשית מרעה לבלתי עצבי – שאז ישוו בעיניו כל עניני עולם, ומן רעת העולם יעשה לו לבל יעצב מהם, כי יקבל הכל בשמחה וישמח על הרעה כעל הטובה, כענין גם זו לטובה, וכדרך השלמים ומושגחי ה׳ שהרעה תתהפך להם לטובה.
ויבא אלהים אשר שאל – כי היה מושגח מה׳, וגם נכלל בזה שהוא הביא לאלהים אשר שאל, והרחיב גבול מלכות ה׳ על ידי שהפיץ תורה ברבים וכל עניני העולם היו שוים בעיניו הרע והטוב כפי ששאל.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קר״י אבן כספירלב״גמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
 
(יא) וּכְל֥וּב אֲחִי⁠־שׁוּחָ֖ה הוֹלִ֣יד אֶת⁠־מְ⁠חִ֑יר ה֖וּא אֲבִ֥י אֶשְׁתּֽוֹן׃
And Chelub the brother of Shuhah fathered Mehir, who was the father of Eshton.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

וּכְלוּב אֲחוֹי דְשׁוּחָא אוֹלִיד יַת פֵּירוּג הוּא אַבָּא דְאֶשְׁתּוֹן.
וכלוב אחי שוחה – זה שוחהא בן עזר בן חור. ושוחה בן אחי כלב, כיב הוא בן עזר בן חור, ולכן קוראו אחיו כמו: לוט בן אחי אברם (בראשית י״ד:י״ב) וכמו: כי אנשים אחים אנחנו (בראשית י״ג:ח׳) ואומר: לעיני חנמאל דודי (ירמיהו ל״ב:י״ב) והוא בן דודו.
ושוחה – זה קנז, כי אומר בתולדות שוחה: אלה אנשי רכה (דברי הימים א ד׳:י״ב) שהיו שרים על רכה, וסמוך לו: ובני קנז עתניאל. וזה לך האות בכל הספר הזה שחושש מאדג להאריך דבריו, ויש מקומות הרבה מזכיר הבן ומזכיר בן בנו, כמו: וגדור ואחיו וזכר (דברי הימים א ח׳:ל״א) ואינו מזכיר ומקלות אלא סומך לו: ומקלות הוליד את שמאה (דברי הימים א ח׳:ל״ב), ומקלות בן זכר הוא. וכמו כן: ובעל ונדב (דברי הימים א ח׳:ל׳) ואינו מזכיר לנר, ואח״כ אומר: ונר הוליד את קיש (דברי הימים א ח׳:ל״ג) ונר בן בעל הוא שכן הוא אומר למעלה: ובעל ונר ונדב (דברי הימים א ט׳:ל״ו) ואף על פי שאינו מזכיר לקנז, קנז בן עזר הוא, ולכך הוא אומר ובני קנז עתניאל, ולכך נקרא כלב בן יפנה הקנזי, ששוחה בן אחיו קנז שמו ובנו קנז, שנאמר למטה: ובני כלב בן יפנה עירו אלה ונעם ובני אלה וקנז (דברי הימים א ד׳:ט״ו), כמו שאתה אומר: ואיה וענה (בראשית ל״ו:כ״ד), ולכך נקרא הקנזי שהיה לו אח קנז ובן קנז.
ומה שאמר וכלוב אחי שוחה הוליד – אינם בניו אלא בני שוחה גידלם ולקחם עמו [דכשמת שוחה] כמו: ותלד על ברכי (בראשית ל׳:ג׳), גם בני מכיר בן מנשה ילדו על ברכי יוסף (בראשית נ׳:כ״ג) וכן: ואלה תולדות אהרן ומשה (במדבר ג׳:א׳) אהרן הוליד ומשה גידל. ולפי שגידלם חיבב עתניאל ונתן לו בתו ולימדו תורה.
א. כן בכ״י רוסטוק 32 ובמהדורת קירכהיים. בפסוק (דברי הימים א ד׳:ד׳): ״חושה״.
ב. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י מוסקבה 853 חסר: ״כי... אחיו״.
ג. כך בכ״י מוסקבה 853. במהדורת קירכהיים: ״מאדם״.
ד. נוסף בכ״י מוסקבה 853, וחסר במהדורת קירכהיים.
וכלוב אחי שוחה – משפחות הוא דקחשיב בקצור לשון אע״פ שאין מזכירו למעלה וכן ובני קנז (דברי הימים א ד׳:י״ג) אע״פ שלא הזכירו למעלה וכן מעונתי כמו כן לא הזכירו כי כן דרך כל הספר הזה.
And Celub, the brother of Shuhah He briefly enumerates families, although he did not mention him above; similarly (v. 13): "and the sons of Kenaz,⁠" although he did not mention him above; and similarly (verse 14): "And Meonothai,⁠" was not mentioned, for so is the manner of this Book.
וכלוב אביא שוחה1אע״פ שלא הזכירו בסדר התולדה, הזכירו לספר תולדותיו. וכן תמצא בספר בהרבה מקומות, כי מקצר היה בתולדות.
1. אע״פ שלא הזכירו וכו׳. השוו המיוחס לרש״י.
א. כן בכ״י, וכן בכמה כ״י של המקרא. בדפוס ונציה, וכן בנוסח המקרא שלנו: ״אחי״.
Chelub the brother of Shuhah. Even though the text does not mention him in the genealogical sequence, it mentions him [here] to relate his lines. One finds this in many places in the book, because it keeps the genealogical lines brief.
וכלוב אחי שוחה – ידמה שהיה בן עזר אבי חושה (דברי הימים א ד׳:ד׳) ויהיה חושה ושוחה אחד.
וכלוב אחי שוחה – לא הוזכרו לפנים גם שניהם ואולי הוזכרו בשם האחד אשר היה להם, או כן דרך הספר להזכיר אנשים ותולדותיהם עם שלא הוזכרו לפנים ממי יצאו ומי אביהם.
וכלוב וגו׳ ובני קנז וגו׳ – היינו שכולם ממשפחת אחרחל.
וכלוב – מבני אשחור יצא כלוב אחי שוחה שהוליד את מחיר, וכבר התבאר שעזרא העתיק דבריו מספר היחוס הגדול ולא העתיק כל הדברים רק דברים מצויינים, והמותר הניח, ובספר היחוס היה כתוב השתלשלות הדורות באורך עד שוחה וכלוב אחיו, ושם כתיב יחוס שוחה, ואחריו כתוב וכלוב אחי שוחה וכו׳, ועזרא דלג על כולם שלא היו אנשים מצוינים והתחיל בכלוב.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
 
(יב) וְ⁠אֶשְׁתּ֗וֹן הוֹלִ֞יד אֶת⁠־בֵּ֤ית רָפָא֙ וְ⁠אֶת⁠־פָּסֵ֔חַ וְ⁠אֶת⁠־תְּ⁠חִנָּ֖⁠ה אֲבִ֣י עִ֣יר נָחָ֑שׁ אֵ֖לֶּ⁠ה אַנְשֵׁ֥י רֵכָֽה׃
And Eshton fathered Beth-rapha, and Paseah, and Tehinnah the father of Ir-nahash. These are the men of Recah.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

וְאֶשְׁתּוֹן אוֹלִיד יַת בֵּית רָפָא וְיַת פָּסֵחַ וְיַת תְּחִנָה אֲבִי עִיר נָחָשׁ אִלֵין אֱנָשֵׁי סַנְהֶדְרִין רַבְּתָא.
אבי עיר נחש – שם עיר ותחנה שר (היה) עליה.
אלה אנשי רכה – בני אשתון ישבו באותו מקום ברכה.
ע״א: אנשי רכה – המשפחה היתה מכונה אנשי רכה.
the leader of Ir Nahash the name of a city, and Tehinnah (was) its leader.
these are the people of Rechah The sons of Eshton lived in that place Rechah. Another meaning: the people of Rechah The family was called the people of Rechah.
אבי עיר נחש1כמו ״אבי קרית יערים״ (דברי הימים א ב׳:נ׳), כי מבניו נתישבה העיר הנקראת ״עיר נחש״.
אלה אנשי רכה – כל אלה בני כלוב שהזכיר 2היו נקראים ״אנשי רכה״ על ענין ידוע אצלם.
1. כמו ״אבי קרית יערים״. ראו רד״ק שם. והשוו לעומת המיוחס לרש״י כאן המפרש שהיה שר על אותה עיר; וכן נמצא במיוחס לר״י קרא בהתאם לשיטתו שם.
2. היו נקראים ״אנשי רכה״ על ענין ידוע אצלם. כך במיוחס לרש״י בפירוש אחד; והוא מוסיף שאולי ישבו במקום הנקרא ״רכה״ (וכן מפרש המיוחס לר״י קרא). בתרגום: ״אנשי סנהדרין רבתא״; וראו על כך ל״ד-רוברט, Targum des Chroniques כרך א ע׳ 48 הערה 4, ובייחוד ג׳⁠ ⁠⁠״ס מקייבור בתרגומו האנגלי, ע׳ 59 הערה 17.
Father of the Ir-nahash. This is akin to “father of Kiryath-jearim” (1 Chronicles 2:50): the city called “Ir-nahash” was settled by his sons.
These were the men of Recah. All these sons of Chelub who are listed were called “men of Recah” for a reason known to them.
אלה אנשי רכה – כל בני כלוב היו נקראים אנשי רכה מטעם ידוע אצלם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

אלה אנשי רכה – כן נקראת משפחה זאת מטעם ידוע אצלם.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
 
(יג) וּבְנֵ֣י קְ⁠נַ֔ז עׇתְנִיאֵ֖ל וּשְׂרָיָ֑ה וּבְנֵ֥י עׇתְנִיאֵ֖ל חֲתַֽת׃
And the sons of Kenaz: Othniel, and Seraiah; and the sons of Othniel: Hathath.
מקבילות במקראתרגום כתוביםרד״קמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

וּבְנֵי קְנַז עָתְנִיאֵל הוּא יַעְבֵּץ וּשְרָיָה וּבְנֵי עָתְנִיאֵל חֲתַת.
ובני קנז עתניאל – אע״פ שלא הזכיר קנז, הזכיר תולדותיו, כמו שכתבנו (דברי הימים א ד׳:י״א).
The sons of Kenaz: Othniel. Even though the text had not mentioned Kenaz, it mentions his lines, as we have written (v. 11).
ובני קנז – גם הוא לא נזכר לפנים בן מי הי׳ (ולא אזכרם עוד מעתה כי מאד רבו).
עתניאל – הוא היה השופט הראשון על ישראל.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

ובני קנז – היו ג״כ ממשפחה זאת. ולפי דעתי לישר פשטות הכתובים ולהסיר כל לחץ שנלחצו המפרשים, נראה שמן אשחור יצא קנז הראשון והוא הוליד את יפונה, שע״כ נקרא (במדבר ל״ב:י״ב) כלב בן יפונה הקנזי, ר״ל שיפונה היה בן קנז, ויפונה הוליד שני בנים, קנז וכלב, וע״כ אמר (יהושע ט״ו:י״ז) וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב, ר״ל שקנז אבי עתניאל היה אחי כלב, וכ״ז לא היה צריך לסופרנו להזכיר כי ידענו זאת מספר התורה וס׳ יהושע, והתחיל לבאר בני האחים קנז וכלב, שבני קנז (בן יפונה) היו עתניאל ושריה, ובני עתניאל היו חתת ומעונתי (אשר) הוליד את עפרה (וכדוגמא זו בפסוק ח׳, ולמ״ש לקמן (ח׳:ל״א) פי׳ חתת ומעונתי, ומעונתי הוליד).
ושריה (בן השני של קנז) הוליד את יואב שממנו יצאו בני גיא חרשים, ונקראה העיר ע״ש מלאכתם כי חרשים היו – ובנחמיה (י״א:ל״ה) חשבה לבני בנימין, שבימיו ישבו שם בני בנימין.
מקבילות במקראתרגום כתוביםרד״קמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
 
(יד) וּמְעוֹנֹתַ֖י הוֹלִ֣יד אֶת⁠־עׇפְרָ֑ה וּשְׂרָיָ֗ה הוֹלִ֤יד אֶת⁠־יוֹאָב֙ אֲבִי֙ גֵּ֣יא חֲרָשִׁ֔ים כִּ֥י חֲרָשִׁ֖ים הָיֽוּ׃
And Meonothai fathered Ophrah; and Seraiah fathered Joab the father of Ge-harashim; for they were craftsmen.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קר״י אבן כספימצודת דודאדרת אליהו לגר״אעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

וּמְעוֹנוֹתַי אוֹלִיד יַת עָפְרָה וּשְרָיָה אוֹלִיד יַת מוֹאָב רָב חֵילָא דְאוּמָנַיָא אֲרוּם (ס״א אוּמָנַיָא) אוּמָנַוָא הֲווֹ.
ומעונותי – הוא בן חתת, כמו פנואל הוא בן ידבש (דברי הימים א ד׳:ג׳-ד׳).
ושריה הוליד את יואב – לא יואב שר הצבא, ולא זה שריה [אבעלה של צרויה] כי שריה [בבעלה של צרויה הוא שריה] בן עשיאל בן יושביה שהיה בימי דוד (דברי הימים א ד׳:ל״ה) ולכן היו שמות בניו אבישי ועשהאל, אבישי על שם יושביה ועשהאל על שם עשיאל אבי אביו.
גיא חרשים – שם מדינה והיו שרים עליה, ויש אומרים ממקומה חרשים של עץ היו ובאו שם.
א. נוסף במהדורת קירכהיים, חסר בכ״י מוסקבה 853.
ב. נוסף במהדורת קירכהיים, חסר בכ״י מוסקבה 853.
ושריה הוליד את יואב אבי גיא חרשים – יואב היה שר של עמק שיש בה חרשים ולמה אני קורא אותה גיא חרשים כי חרשים היו פתרון אותן שישבו בגיא החרשים חרשים המה ועל שמם נקרא הגיא.
And Seraiah begot Joab, the leader of Gei Harashim Joab was the leader of a valley in which there were craftsmen. Now why do I call it the Valley of Craftsmen? Because they were craftsmen; i. e., those who dwelt in the Valley of the Craftsmen were craftsmen, and the valley was named after them.
אבי גיא חרשים – כמו ״אבי קרית יערים״ (דברי הימים א ב׳:נ׳), כמו שכתבנו (דברי הימים א ד׳:י״ב). והזכיר למה נקראה העיר ״גיא החרשים״ – 1כי חרשים היו; פי׳: אומני אבן ועץ וברזל, כי הכל יקרא ״חרש״.
1. כי חרשים היו וכו׳. כך במיוחס לרש״י. לשון המיוחס לר״י קרא: ״⁠ ⁠׳כי חדשים היו׳: חדשים ממש; ד״א: חדשים – תלמידי חכמים, וכן דרשו רבותינו ׳כי חדשים היו׳: אלו תלמידי חכמים שמחדשין טעמי תורה בכל יום בטעמי חידוש״. אך לא מצאתי מקור לדברי רז״ל אלה, או עדות לנוסחה ״חדשים״.
Father of Ge-harashim. This is akin to “father of Kiryath-jearim” (1 Chronicles 2:50) in the sense that we have written (v. 12). The text indicates why the city was called “Ge-harashim”—because they were craftsmen (ḥarashim). This means: crafters of stone, wood and iron; for each of them is called a ḥarash.
גיא חרשים כי חרשים היו וג׳ – נתינת טעם ללשון חרשים, כמו: כי עצור עצר י״י (בראשית כ׳:י״ח) נתינת טעם ללשון וירפא (דברי הימים א ד׳:ו׳), וכן ענין: כי אשה כושית לקח (במדבר י״ב:א׳).
כי חרשים היו – ר״ל בעבור זה היה נקרא המקום ההוא גיא חרשים על כי היו אנשים חרשים רצה לומר אומני אבן ועץ וברזל.
ומעונתי הוליד – קאי נמי למעלה ולמטה כאלו כתוב חתת הוליד מעונתי ומעונתי הוליד את עפרה.
ושריה – הוא שריה בן קנז דלעיל.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קר״י אבן כספימצודת דודאדרת אליהו לגר״אהכל
 
(טו) וּבְנֵי֙ כָּלֵ֣ב בֶּן⁠־יְ⁠פֻנֶּ֔⁠ה עִ֥ירוּ אֵלָ֖ה וָנָ֑עַם וּבְנֵ֥י אֵלָ֖ה וּקְנַֽז׃
And the sons of Caleb the son of Jephunneh: Iru, Elah, and Naam; and the sons of Elah: Kenaz.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמנחת שימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

וּבְנֵי כָּלֵב בַּר יְפֻנֶה הוּא חֶצְרוֹן וַהֲווֹ צָוְחִין לֵיהּ כָּלֵב בַּר יְפֻנֶה מְטוּל דְפַנֵי לִבֵּיהּ מִן עֵיטַת מְאַלְלַיָא וְאִלֵין בְּנוֹי עִירוּ אֵלָה וָנָעַם וּבְנֵי אֵלָה קְנַז.
ובני כלב בן יפונה – אמרו רבותינו כלב בן יפונה זה כלב בן חצרון ולמה נקרא בן יפונה שפינה מעצת מרגלים ואל תתמה שהרי ייחס כבר משפחת כלב בן חצרון שהרי כן הדרך שמייחס קצת ומדלג על משפחה אחרת ואח״כ תופש משפחה ראשונה.
ובני אלה וקנז – כך היה שמו וקנז.
And the sons of Caleb the son of Jephunneh Our Sages said (Tem. 16a): "Caleb the son of Jephunneh is identical with Caleb the son of Hezron. Why was he called the son of Jephunneh? Because he turned away (שֶׁפָּנָה) from the counsel of the spies.⁠" Now do not wonder that the family of Caleb the son of Hezron, was already traced, for this is the manner [in which this book is written]: he traces part of the lineage, skips to another family, and then returns to the first family.
and the sons of Elah: Uknaz That was his name: Uknaz.
ובני כלב בן יפנה1כבר כתבנו (דברי הימים א ב׳:י״ח) כי דעת רבותי׳ ז״ל שהוא כלב בן חצרן, ואם הוא הזכיר עוד מתולדותיו מה שלא הזכיר למעלה (דברי הימים א ב׳:י״ח ואילך).
ובני אלה וקנז2כך היה שמו: ״וקנז״, בוי״ו.
1. כבר כתבנו וכו׳. ראו לעיל ב׳:י״ח ד״ה ״וכלב״ ובהערה ד״ה ״ולא יראה״; והשוו המיוחס לרש״י כאן. המיוחס לר״י קרא, בהתאם לשיטתו, כותב כאן שלפי הפשט אין זה כלב בן חצרון. בכת״י פריס רז״ל אין נזכרים כאן, והלשון היא: ״הוא כלב בן חצרון...⁠״; וסביר שהוסיף רד״ק את ההפניה לרז״ל אחרי שהוא השתכנע מהצעתו החולקת עליהם (השוו לעיל ב׳:י״ח הערה ד״ה ״יש...שאמרו״), כדי להדגיש שהפירוש שלהם אינו זה שהוא מעדיף בעצמו.
2. כך היה שמו, ״וקנז״. כך ע״פ לשון המיוחס לרש״י. והשוו לעומת התרגום. וראו להלן ה׳:כ״ד ובהערות.
The sons of Caleb son of Jephunneh. We have already written (1 Chronicles 2:18) that the view of our Sages, of blessed memory, is that he is the same as Caleb son of Hezron, even though the text provides additional lines not provided above (1 Chronicles 2:18–55).
And the sons of Elah: Uknaz. That was his name: “Uknaz,” with a vav.
ובני כלב בן יפונה – ידמה שיהיה יפונה פנואל אבי גדור והנה היה אבי גדור לפי שכלב בנו היה אבי ירד שהיה אבי גדור.
ובני אלה וקנז – רוצה לומר: ובני אלה קנז.
ובני אלה וקנז – במקצת דפוסים כתוב קנז בלא וא״ו ותיקון כסילים הוא זה כי בכל ספרים כ״י מדוייקים כתוב וקנז בוא״ו וכ״כ רד״ק כך היה שמו וקנז בוא״ו.
כלב בן יפונה – הוא כלב בן חצרון ועל שפינה עצמו מעצת המרגלים נקרא בן יפונה כן ארז״ל ועם כי כבר סיפר מתולדותיו בא עתה להשלים ספור כל תולדותיו וכן דרך הספר הזה.
וקנז – כי שמו בוי״ו.
ובני אלה וקנז – להאומרים שלא ילד אלא את קנז אין להפליא על וא״ו היתרון כי מצינו כזה הרבה כמו ומלכירם ופדיה אבל פירושו קאי למעלה ולמטה כאילו כתיב ובני נעם אלה וקנז.
ובני כלב – עתה חושב בני כלב אחי קנז בן השני של יפונה, והיה לו בנים מארבע נשים, הבנים מאשתו הראשונה (שלא הזכיר שמה) היו עירו אלה ונעם – ובני אלה היה שמו וקנז, הוא״ו הוא מעקר השם כמ״ש דוגמתו למעלה (ב׳:י״ח), ובס׳ היחוס שממנו העתיק היו כתובים עוד בנים ולא העתיקם שלא היו רשומים לכן אמר ובני כמ״ש למעלה (ב, ז-ח).
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמנחת שימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
 
(טז) וּבְנֵ֖י יְ⁠הַלֶּ⁠לְאֵ֑ל זִ֣יף וְ⁠זִיפָ֔ה תִּי⁠רְ⁠יָ֖א וַאֲשַׂרְאֵֽל׃
And the sons of Jehallelel: Ziph, and Ziphah, Tiria, and Asarel.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גרלב״גאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

וּבְנֵי יְהַלֶלְאֵל זִיף וְזִיפָה תִּרְיָא וַאֲשַרְאֵל.
ובני קנז יהללאל זיף וזיפה.
ובני יהללאל – ידמה שהוא נעם והיו לו שני שמות.
ובני יהללאל – כנ״ל כאלו כתיב ובני קנז יהללאל וגו׳.
וזיף – הוא א׳ מערי יהודה. ומ״ש לעיל ב׳ מ״ב מישע אבי זיף, שתי עיירות היו ושמן זיף כמ״ש זיף וטלם, וכרמל וזיף.
ובני יהללאל – היא אשת כלב השניה, היה זיף וכו׳.
ובן עזרה – כך שמו, כמו בן חנן בן זוחת (בפסוק כ׳) (ועמ״ש לקמן ח׳:ל״א), וכן יתר ומרד וילון, כולם היו בני יהללאל.
ותהר – אח״כ הרתה יהללאל אשת כלב את מרים ואת שמי ואת ישבח, ר״ל שהרתה כולם כאחד שלשה בכרס אחת, לכן אמר ותהר ולא אמר ותלד.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גרלב״גאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
 
(יז) וּבֶ֨ן⁠־עֶזְרָ֔ה יֶ֥תֶר וּמֶ֖רֶד וְ⁠עֵ֣פֶר וְ⁠יָל֑וֹן וַתַּ֙⁠הַר֙ אֶת⁠־מִרְיָ֣ם וְ⁠אֶת⁠־שַׁמַּ֔⁠י וְ⁠אֶת⁠־יִשְׁבָּ֖ח אֲבִ֥י אֶשְׁתְּ⁠מֹֽעַ׃
And the sons of Ezrah: Jether, and Mered, and Epher, and Jalon. And she bore Miriam, and Shammai, and Ishbah the father of Eshtemoa,
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גרד״קרלב״גמצודת דודאדרת אליהו לגר״אעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

וּבְרֵיהּ דְעֶזְרָה יֶתֶר וָמֶרֶד וְעֵפֶר וְיָלוֹן וְאַעְדִיאַת מִנֵיהּ מִרְיָם הִיא אֶפְרָת יַת שַׁמַי וְיַת יִשְׁבַּח אַבָּא דְאֶשְׁתְּמוֹעַ.
ובן עזרה יתר ומרד – והם שם אחד ואיש אחד, שמי שיש עזרה מורד.
ותהר ותלד אשת מרד את מרים – והוא שם איש.
ובן עזרה יתר ומרד וגו׳ ותהר את מרים – ופרוש ״ותהר״ 1כמו ״ותלד״; וכן ״על ברכות הורי״ (בראשית מ״ט:כ״ו) – כמו ״יולדי״. 2ועל אשתו של מרד אומר שילדה לו – למרד – את מרים ואת שמי וגו׳.
מרים – בן הוא, כמו האחרים; כי הרבה נמצאים בשם אחד זכר ונקבה, כמו 3אביה אשת חצרן (דברי הימים א ב׳:כ״ד), 4ועיפה פלגש כלב (דברי הימים א ב׳:מ״ו), ואחרים רבים. 5וסוף הפסוקים מוכיח כי ״ותהר את מרים״ על אשתו של מרד הוא אומר; וכן ״ואשתו היהודיה ילדה את ירד״ (להלן פס׳ יח) פי׳: אשתו של מרד.
1. כמו ״ותלד״ וכו׳. השוו ספר השרשים ערך ״הרה״, וכן ספר השרשים של ריב״ג. והשוו ניסוחו של רד״ק לזה של ראב״ע על בראשית מ״ט:כ״ו, ולר׳ משה קמחי על איוב ג׳:ב׳. לשון רד״ק על הפסוק בבראשית: ״ו׳הורי׳ פירושו: אבותי...⁠״.
2. ועל אשתו של מרד. עיינו בדיבור הבא ובהערות.
3. אביה. ״אביה״ הוא גם שם אחד מבניו של רחבעם (לעיל ג׳:י׳).
4. ועיפה. ״עיפה״ הוא גם אחד מבני מדין (לעיל א׳:ל״ג).
5. וסוף הפסוקים מוכיח וכו׳. ר״ל: הביטוי ״ואלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרד״ מראה שכל הנזכרים כאן הם בני נשותיו של מרד. וכן דעת המיוחס לתלמיד רס״ג. דעת התרגום היא שמרים היא אפרת אשת כלב שהולידה את שמי וכו׳ (השוו בבלי סוטה י״א:). גם דעת המיוחס לרש״י והמיוחס לר״י קרא היא שאלה שנולדו כאן הם בני כלב; עיינו בפירוש רד״ק על הפסוק הבא ובהערות. בפירוש רבב״י מרומא: ״ר׳ משה קמחי פיר׳ שהרתה מן מרים ושמי, כמו ׳כצאתי את העיר׳ (שמות ט׳:כ״ט; השוו דברי רד״ק לעיל ב׳:י״ח ד״ה ״הוליד״)״. אך לא מצאתי כן בכתבי ר׳ משה קמחי.
The sons of Ezrah: Jether, Mered … and she bore (vattahar et) Miriam. The meaning of vattahar is like that of vatteled (=she bore). Similarly, ‘al birkhot horay (=over the blessings of my ancestors; Gen 49:26) is akin to yoleday (=those who bore me). It is concerning the wife of Mered that the text says that she bore him—[that is,] Mered—Miriam, Shammai, etc.
Miriam. This is a son like the others: we find many names used for both males and females, such as Abijah the wife of Hezron (1 Chronicles 2:24), Ephah the concubine of Caleb (1 Chronicles 2:46), and many others. The end of the passage proves that “and she bore Miriam” refers to the wife of Mered. Similarly, “And his wife, the Judahite, bore Jered” (v. 18) means Mered’s wife.
ובן עזרה – ידמה שהוא עירו והיו לו שני שמות.
ותהר את מרים ואת שמי ואת ישבח – רוצה לומר: הרתה וילדה שמי וישבח והיו תאומים או לא זכר שם ההרה ואמר שהיה הרה מבת אחת ושני בנים וידמה שלא היתה יהודיה האשה הראשונה שהרתה מאלו ולזה אמר אחר זה ואשתו היהודיה וידמה שאלו הראשונים הם בני בתיה בת פרעה אשר לקח לו מרד. והשנים ילדה למרד אשתו היהודיה.
ותהר – אשתו של מרד הרתה וילדה את מרים והוא שם איש.
ובן עזרה – עזרה זה נקבה ובניה יתר וגו׳.
ותהר את מרים וגו׳ – היינו כולם בבטן אחת.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גרד״קרלב״גמצודת דודאדרת אליהו לגר״אהכל
 
(יח) וְ⁠אִשְׁתּ֣וֹ הַיְהֻֽדִיָּ֗⁠ה יָלְ⁠דָ֞ה אֶת⁠־יֶ֨רֶד אֲבִ֤י גְ⁠דוֹר֙ וְ⁠אֶת⁠־חֶ֙בֶר֙ אֲבִ֣י שׂוֹכ֔וֹ וְ⁠אֶת⁠־יְ⁠קוּתִיאֵ֖ל אֲבִ֣י זָנ֑וֹחַ וְ⁠אֵ֗לֶּ⁠ה בְּ⁠נֵי֙ בִּתְיָ֣ה בַת⁠־פַּרְעֹ֔ה אֲשֶׁ֥ר לָקַ֖ח מָֽרֶד׃
and his wife Hajehudijah bore Jered the father of Gedor, and Heber the father of Soco, and Jekuthiel the father of Zanoah, and these are the sons of Bithiah the daughter of Pharaoh whom Mered took.
מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמנחת שימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

וְאִנְתְּתֵיהּ יְהוּדִיתָא רַבִּיאַת יַת משֶׁה כַּד שְׁחַלְתֵּיהּ מִן מַיָא וּקְרַת שְׁמֵיהּ יֶרֶד דְאוֹחִית מַנָא לְיִשְרָאֵל רַבָּא דִגְדוֹר דִבְנָא חוּרְבַּנְהוֹן דְיִשְרָאֵל וְיַת חֶבֶר דְחַבִּיר (יַת) יִשְרָאֵל לַאֲבוּהוֹן דִי בִשְׁמַיָא רַבָּא דְסוֹכוֹ דְטָלֵיל עַל בֵּית יִשְרָאֵל בִּזְכוּתֵיהּ וְיַת יְקוּתִיאֵל דְאַמְתִּינוּ יִשְרָאֵל לֵאלָהָא דְבִשְׁמַיָא בְּיוֹמוֹי אַרְבְּעִין שְׁנִין בְּמַדְבְּרָא רַבָּא זָנוֹחַ דִשְׁבַק אֱלָהָא עַל חוֹבֵי יִשְרָאֵל אַמְטוּלְתֵּיהּ אִלֵין שְׁמָהָן קְרַת לֵיהּ בִּתְיָה בְּרַת פַּרְעה בְּרוּחַ נְבוּאָה וְאִתְגַיְרַת וְנַסְבָהּ לֵיהּ מֶרֶד לְאִנְתּוֹ הוּא כָּלֵב דִי מְרַד בְמִלְכַּת מְאַלְלַיָא.
ואשתו היהודיה ילדה את ירד אבי גדור ואת חבר אבי שוכו ואת יקותיאל אבי זנוח ואלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרד – רבי שמעון בן פזי כי הוה פתח בדברי הימים הוה אמר הכי כל דבריך תימה הוא ואנו יודעים לדרשם, וכי יהודיה שמה והלא בתיה שמה, אלא על שם שכפרה בע״א דכתיב ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור, ואמר רבי יוחנן משום רשב״י שירדה לרחוץ מגלולי בית אביה.
ילדה את ירד – ילדה והא רבויי רבתה, לומר לך כל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו. ירד זה משה ולמה נקרא שמו ירד שהוריד מן לישראל בימיו. גדור שגדר פרצותיהן של ישראל בימיו. חבר שחבר את ישראל לאביהם שבשמים. שזכו שנעשה לישראל כסוכה. יקותיאל שקוו ישראל לאל בימיו. זנוח שהזניח עונותיהם של ישראל. אבי אב בתורה אב בחכמה אב בנביאות.
ואלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרד – וכי מרד שמו והלא כלב שמו, אלא אמר הקב״ה יבוא כלב שמרד במרגלים וישא בתיה בת פרעה שמרדה בגלולי בית אביה.
דבר אחר ואשתו היהודיה – רבי שמואל בשם רבי יהושע ורבי חמא אבוה דרבי אושעיא בשם רב לא ניתן דברי הימים אלא לידרש:
ואשתו היהודיה – זו יוכבד וכי משבטו של יהודה היתה והלא משבטו של לוי היתה, אלא על שם שהעמידה יהודים בעולם.
ילדה את ירד – זה משה שהוריד את התורה מלמעלה למטה. דבר אחר שהוריד את השכינה, א״ר סימון אין לשון ירד אלא לשון מלוכה דכתיב וירד מים עד ים, וכתיב כי הוא רודה בכל עבר הנהר.
אבי שוכו – שהיה אביהם של ישראל שסוכין ברוח הקדש, ר׳ לוי אמר לשון ערב הוא שכן בערביא קורין לנביא סכיא.
ואלה בני בתיה בת פרעה – רבי יהושע דסיכנין בש״ר לוי אמר הקב״ה לבת פרעה משה לא היה בנך וקראתו בנך, אף את לא את בתי ואני קורא לך בתי ואלה בני בתיה.
עשרה שמות נקראו למשה, ירד, חבר, יקותיאל, אביגדור, אבי סוכו, אבי זנוח – רבי יהודה ברבי אלעאי אומר אף טביה היה שמו, הדא הוא דכתיב ותרא אותו כי טוב הוא, רבי ישמעאל בר׳ אמי אף שמעיה שמו, אתא ר׳ יהושע בר נחמיה ופריש הדין קריא ויכתבם שמעיה בן נתנאל הסופר, שמעיה ששמע אל תפלתו, בן נתנאל בן שנתנה לו תורה, הסופר שהיה סופרן של ישראל, הלוי שהיה משבטו של לוי, לפני המלך והשרים לפני מלך מלכי המלכים ובית דינו וצדוק זה אהרן ואחימלך שהיה אחיו של מלך, בן אביתר בן שויתר הקב״ה על ידיו מעשה העגל. ר׳ תנחומא בש״ר יהושע בן קרחה אף לוי היה שמו על עיקר משפחתו הלא אהרן אחיך הלוי, ומשה הרי עשרה, ומכלם לא קראו הקב״ה אלא בשם שקראתו בת פרעה שנאמר ויקרא אל משה.
דבר אחר ואשתו היהודיה ילדה את ירד – לעולם הזכר מן האשה שנאמר ואשתו היהודיה ילדה את ירד, ופילגשו ושמה ראומה וגו׳ אשה כי תזריע וילדה זכר, ונקבה מן האיש ובתואל ילד את רבקה ואת דינה בתו, ושם בת אשר סרח, אמר ר׳ אבין לית ספר דמספר לגרמיה, משל לשנים שנכנסו למרחץ זה שמזיע ראשון יצא ראשון, משל לשני ציירין זה צר דמותו של זה וזה צר דמותו של זה.
ואשתו היהדיה – פירשו חכמים (ויקרא רבה א׳:ג׳): זו יוכבד שהעמידה יהודים בעולם, ומפרש באגדה: מרד זה כלב שלקח לו בתיה (מגילה י״ג.). ואינה היא המדהא כי כלב בן חצרון וזקנוב של כלב בן יפנה נשאהג. ואנשי קירואן בעלי מקרא ומשנה חכמים גדולים יצאוד משיטה זו, והושיבם רב סעדיה אלפיומי: ואשתו היהדיה היא אשה אחרת למרד, ומגיד לך הכתוב כי נתייהדה בתיה בת פרעה אשר היתה גיורת.
א. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י מוסקבה 853 (במקום ״היא המדה״): ״אמורה כך״.
ב. צ״ל: ״זקנו״.
ג. ראה בפירוש לעיל ב׳:י״ח-כ׳.
ד. בכ״י מוסקבה 853 נוסף: ״ממשנה״ (אולי צ״ל: ״במשגה״).
ואשתו היהדיה – אשת כלב שנולדה מיהודית.
ירד אבי גדור וגו׳ – שרי העירות כדכתיב ביהושע ויקדעם וזנוח וחלחול בית צור וגדור (יהושע ט״ו:נ״ח) ירמות ועדלם שוכה ועזקה (יהושע ט״ו:ל״ה).
ואלה בני בתיה בת פרעה – הוי״ו מפרדת בין בני יהודיה ובין בני בתיה.
אשר לקח מרד – כלב הוא מרד שמרד בעצת מרגלים וכן דרך היחס שאפילו לאחד אומר בני כמו ובני אלה וקנז (דברי הימים א ד׳:ט״ו).
And his wife the Judahitess Caleb's wife, who was born of Judah.
Jered, the father of Gedor, etc. the leaders of the cities, as it is written in Joshua (15:56): "and Jokdeam and Zanoah...,⁠" (v. 58): "Halhul, Beth Zur, and Gedor,⁠" (v. 36): "Jarmuth and Adullam, Soco and Azekah.⁠"
And these are the sons of Bithiah the daughter of Pharaoh The "vav" separates between the sons of the Judahitess and the sons of Bithiah.
whom Mered married Caleb is Mered, who rebelled (שֶׁמָרַד) against the counsel of the spies, and so is the manner of the genealogy, that even for one, he says, "the sons of,⁠" like (verse 15): "and the sons of Elah: Uknaz.⁠"
היהדיה1מכלל שהראשונה שהזכיר לא היתה יהודיה; והיא בתיה בת פרעה שהזכיר בסוף הענין.
את ירד אבי גדר2יש מפרשי׳ כל אלה ״אבי״ – אדון, ומפר׳ ״גדור״ ו״שכו״ ו״זנוח״ שם הערים שהיו אלה מושלים עליהם. והנכון שהם כמשמעם, וכלם שמות בנים הילודים לכל אחד ואחד; 3וכן תראה כמה במה שהקדמנו (דברי הימים א ב׳:מ״ב), שהוא מיחש האב אל הבן להודיעו ולפרסמו כשהיה הבן נכבד וידוע מאביו.
ואלה בני בתיה בת פרעה – פי׳: ואלה שזכרנו תחלה – 4מרים ושמי וגו׳ (פס׳ יז) – היו בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרד בן עזרא מבני כלב בן יפנה. 5ורבותי׳ ז״ל דרשו (בבלי סנהדרין י״ט:; מגילה י״ג.) כי מרד הוא כלב בן יפנה. ולמה נקרא שמו ״מרד״? שמרד בעצת מרגלים. ודרשו כל אלה השמות – ״ירד״ ו״אבי גדור״ ו״חבר״ – כלם על משה רבנו; ואמ׳ ״ילדה״ כמו ״גדלה״, שהיה לה כבן.
1. מכלל שהראשונה וכו׳. אך לא ברור מדוע נזכרה בתיה רק בסוף; ואמנם, טוען י׳ ווייסע שפירוש רד״ק הוא ״גדול הלחץ״. על דעת התרגום שהראשונה היא אפרת ראו ההערה הקודמת. מהתרגום כאן נשמע שהיהודיה היתה בתיה (השוו המיוחס לתלמיד רס״ג שכתב שנקראת ״היהודיה״ כי התייהדה, וראו בבלי מגילה י״ג.). גם דעת המיוחס לרש״י והמיוחס לר״י קרא היא שהראשונה לא היתה בתיה; והמיוחס לר״י קרא מוסיף שלא היתה משבט יהודה, ולכן לא נקראת ״יהודיה״. ועיינו עוד להלן ד״ה ״ואלה בני בתיה״ ובהערות.
2. יש מפרשי׳ וכו׳. כך בתרגום, במיוחס לרש״י ובמיוחס לר״י קרא; והשוו לעיל ב׳:מ״ב ד״ה ״הוא אבי זיף״ ובהערות.
3. וכן תראה כמה במה שהקדמנו וכו׳. ר״ל: לעיל ב׳:מ״ב-מ״ט, איפה שרד״ק מייסד אותו פירוש, נמצאים כמה דוגמאות של אבות המתייחסים על שם בניהם.
4. מרים ושמי וגו׳ היו בני בתיה...אשר לקח מרד וכו׳. עיינו בפירוש לפסוק יז ובהערות. לפי המיוחס לר״י קרא שיעור הפסוק הוא: ״ואלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח [כלב]: מרד״; וכן נשמע מהמיוחס לרש״י, אך באמצע דבריו הוכנסה שיטת רז״ל החולקת וסוברת שמרד הוא כלב (וכבר עמד י׳ ווייסע על הקושי שבמיוחס לרש״י, והציע בדבריו – וגם העדיף בעצמו – פירוש דומה לזה של המיוחס לר״י קרא).
5. ורבותי׳ ז״ל דרשו וכו׳. כך בתרגום; וכן מצטט המיוחס לתלמיד רס״ג מרז״ל (וראו שם מה שהוא כותב על דבריהם). לפי זה, ״אלה בני בתיה״ מתייחס לשמות שפסוקנו המתייחסים למשה, שלא כדעתו של רד״ק.
The Judahite. This means that the first one mentioned was not a Judahite: she was Bithiah daughter of Pharaoh mentioned at the end of the passage.
Jered father of Gedor. Some explain (Pseudo Rashi) all these cases of “father of” as “master of,” and they explain Gedor, Soco, and Zenoah as the names of the cities over which these people ruled. But the truth is these terms they mean what they say: they are all names of sons born to each respective person. One finds several such cases in the [biblical] context where we made our introductory remarks [on this issue] (1 Chronicles 2:42): in the event that the son was more highly regarded and famous than the father, the text identifies the father in reference to the son.
These were the sons of Bithiah daughter of Pharaoh. This means: Those mentioned earlier—Miriam, Shammai, etc. (v. 17)—were sons of Bithiah daughter of Pharaoh, whom Mered, the son of Ezrah the descendent of Caleb son of Jephunneh, married. But our Sages, of blessed memory, explain midrashically (b. Sanhedrin 19b; Megillah 13a) that Mered is Caleb son of Jephunneh. And why was he called Mered? Because he rebelled (marad) against the plot of the spies. All these names—Jered, Abi-gedor, and Heber—they explain midrashically to refer to Moses, our teacher; and “bore” is to be understood as “raised,” because he was like a son to her.
היהדיה – היו״ד ראשונה בלא דגש.
ואשתו היהודיה – אשת מרד היהודית כי הראשונה שזכר לא היתה יהודית כי היא היתה בתיה בת פרעה שאמר בסוף המקרא.
ואלה – האמורים במקרא שלפניו והם מרים ושמי וכו׳ אלה היו בני בתיה וכו׳.
ואשתו היהדיה – אם שהיתה מעיר יהודית או על שהיתה לו אשה גיורת. בתיה בת פרעה קורא זאת יהודית.
ילדה – היינו גדלה אבל היא לא ילדה אותם כי אם בתיה כדלקמן.
ירד אבי גדור – כל בני גדור יצאו ממנו. וחז״ל דרשו כל השמות הללו למשה רבנו ע״ה והיינו מפני שעשה לישראל ג׳ טובות כוללות והצילם מן ג׳ פורעניות כוללות היינו שבזכותו ירד המן והוריד להם התורה והקים המשכן ושרתה השכינה במעשי ידיו והגין מן הפורעניות בעגל ובתבערה ובמרגלים. על כן סמכו חז״ל לדרוש אל אלו הששה שמות והיינו ירד שהוריד את התורה לארץ. חבר שחבר את ישראל לאביהם שבשמים על ידי הקמת המשכן כמ״ש ושכנתי בתוכם. יקותיאל שקוו ישראל לאל בימיו על ידי המן שלקטו דבר יום ביומו וחם השמש ונמס. גדור בעגל דכתיב כי פרעה אהרן לשון גילוי ומשה גדרן. סכו ששיכך בתפלתו אש התבערה כמ״ש (במדבר י״א ב׳) ויתפלל משה אל ה׳ ותשקע האש. זנוח במרגלים וכמ״ש סלחתי כדבריך.
ואשתו היהדיה – אשה השלישית של כלב ששמה היהדיה – (וכבר בארתי למעלה (ב׳:נ״ב) שנמצאו שמות רבים שמתחילים בה״א, וכמו הצללפוני וכן הרבה) היא ילדה את ירד שהיה אבי גדור, והיו ג׳ ערים שונות בית גדור (ב׳:נ״א), גדר (ד׳:ד׳) גדור שבכאן, ולדעת קצת גדרה (ד׳:כ״ג), וכן חבר אבי שוכו.
ואלה בני בתיה – היא אשה הרביעית של כלב, אח״כ לקח בתיה בת פרעה (ולא ידענו אם פרעה זה שם איש ישראל, או שם מלך מצרים וכן פי׳ חז״ל (מגילה י״ג.)). ונראה שהפסוק הזה מחובר אל של אחריו, ואלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח, ר״ל שלקח כלב, בניה היו מרד ובני אשת הודיה כמו שיתבאר.
מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמנחת שימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
 
(יט) וּבְנֵי֙ אֵ֣שֶׁת הֽוֹדִיָּ֔⁠ה אֲח֣וֹת נַ֔חַם אֲבִ֥י קְ⁠עִילָ֖ה הַגַּ⁠רְמִ֑י וְ⁠אֶשְׁתְּ⁠מֹ֖עַ הַמַּ⁠עֲכָתִֽי׃
And the sons of the wife of Hodiah, the sister of Naham, were the father of Keilah the Garmite, and Eshtemoa the Maacathite.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גרד״קרלב״גמנחת שימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

וּבְנֵי אִתַּת הוֹדִיָה אֲחָתֵיהּ דִצְעָת רַבָּא דִקְעִילָה דְמִן גֶרֶם וְאֶשְׁתְּמוֹעַ דְמִן מַעֲכָה.
ובני אשת הודיה – בן זנוח, מקום שהניח לשם התחיל: ואת יקותיאל אבי זנוח (דברי הימים א ד׳:י״ח) ואת הודיה אבי זנוח.
אחות נחם – שם איש הוא.
אבי קעילה – ראש המדינה.
גרמי ומעכה – שם מדינות הם.
ובני אשת הודיה1אע״פ שלא נזכר עד הנה הודיה זה, הזכיר תולדותיו; וכן מנהג הספר כמו שכתבנו (דברי הימים א ד׳:י״א). 2ומאשתו שהיתה אחות נחם היו לו אלה הבנים – אבי קעילה הגרמי ואשתמוע המעכתי.
1. אע״פ שלא נזכר וכו׳. המיוחס לר״י קרא אמנם כותב ש״לפי פשוטו״ הודיה אינו ״היהודיה״ שבפסוק יח; השוו לעומת הרלב״ג.
2. ומאשתו וכו׳. אבל המיוחס לר״י קרא מפרש שנחם היה אבי קעילה וכו׳, היינו שהיה שר עליהם, ושהביטוי ״אשת הודיה״ מורה שהיא היתה שרית כמו אחיה. ברם, המיוחס לר״י קרא אינו מבאר מי היו ״בני אשת הודיה״; הוא רק כותב ששימון הנזכר בפסוק הבא היה מבני בניו של הודיה. בביאורו מקשה י׳ ייטלש שלדעת רד״ק, אין סיבה להזכרת אשת הודיה ומה שהיא היתה אחות נחם; וממשיך ייטלש לפרש כעין המיוחס לר״י קרא; ראו שם.
The sons of the wife of Hodiah. Even though this Hodiah was not mentioned before now, the text provides his line. Such is the practice of the book, as we have written (1 Chronicles 4:11). It was from his wife the sister of Naham that he had these sons—the father of Keilah the Garmite, and Eshtemoa the Maacathite.
ובני אשת הודיה – רוצה לומר: והם גם כן בני אשת שהיה שמה הודיה והיא אשתו היהודיה שזכר ואמר שהיא אחות נחם ולא נזכר ממה שקדם ממי היה.
אחות נחם – בחי״ת.
אחות נחם – אשר היתה אחות נחם.
אבי וכו׳ – ר״ל אלה בניה אבי קעילה וכו׳.
ובני אשת הודיה – היינו אשתו היהדיה דלעיל ושם חשב אותן בנים שגדלה וכאן חשב אותן שילדה ממש.
אחות נחם – הודיה היתה אחות נחם. וגם בנה נקרא נחם אבי קעילה.
ובני אשת הודיה – בספר היחוס שממנו העתיק היה כתוב שבני בתיה היו מרד והודיה ושימון וישעי – ושם היה כתוב יחוס כל אחד באורך, וחשב כל בני הודיה מכמה נשים, שעזרא דלג אותם כי לא היו מצוינים, ובתוכם בני הודיה שהי״ל מאשתו שהיתה אחות נחם שהם היו מצויינים ואותם הזכיר, ואמר שבני בתיה בת פרעה אשר לקח (כלב) היה מרד ובני אשת הודיה שהיתה אחות נחם, שעם אשה זאת הוליד את אבי קעילה הגרמי – ר״ל הגרמי הוא שם איש שהיה אבי קעילה, ואת אשתמוע שהיה ראש בעיר מעכה. ואל תתפלא שהגרמי שם איש, כבר הראיתי כזה רבים למעלה (ב׳:נ״ב).
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גרד״קרלב״גמנחת שימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
 
(כ) וּבְנֵ֣י שִׁימ֔וֹן אַמְנ֣וֹן וְ⁠רִנָּ֔⁠ה בֶּן⁠־חָנָ֖ן [וְ⁠תִיל֑וֹן] (ותולון) וּבְנֵ֣י יִשְׁעִ֔י זוֹחֵ֖ת וּבֶן⁠־זוֹחֵֽת׃
And the sons of Shimon: Amnon, and Rinnah, Ben-hanan, and Tilon. And the sons of Ishi: Zoheth, and Ben-zoheth.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמנחת שימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

וּבְנֵי שִׁימוֹן אַמְנוֹן וְרִנָה בַּר חָנָן וְתִילוֹן וּבְנֵי יִשְׁעִי זוֹחַת וּבַר זוֹחֵת.
ובני שימון – פתרונם ובני אשתמוע המעכתי שימון, וכן המנהג בדברי הימים. ובני תילון ישעי, ובני ישעי זוחת ובן זוחת – זוחת שם אחיו הוא כי שני אחים היו.
ותולין – ותילון קרי.
בן חנן – כן שמו וכן בן זוחת.
ובני שימון – שב למעלה על משפחת אחרחל. ולהיות שימון ישעי היו מפורסמים בעצמם לא יחסם אחר אבותם.
ובני שימון – וכן בני שימון היו מבני בתיה, ולא חשב שימון עצמו, שלא היה ראש רק בניו.
ובן חנן – כך שמו. וכן בני ישעי היו ראשי משפחות מבני בתיה.
ובן זוחת – כך שמו.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמנחת שימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
 
(כא) בְּ⁠נֵי֙ שֵׁלָ֣ה בֶן⁠־יְ⁠הוּדָ֔ה עֵ֚ר אֲבִ֣י לֵכָ֔ה וְ⁠לַעְדָּ֖ה אֲבִ֣י מָרֵשָׁ֑ה וּמִשְׁפְּ⁠ח֛וֹת בֵּית⁠־עֲבֹדַ֥ת הַבֻּ֖⁠ץ לְ⁠בֵ֥ית אַשְׁבֵּֽעַ׃
The sons of Shelah the son of Judah: Er the father of Lecah, and Ladah the father of Mareshah, and the families of the house of them that wrought fine linen, of the house of Ashbea;
מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

בְּנֵי שֵׁלָה בַּר יְהוּדָה עֵר (ס״א אַבָּא) אֲבִי לֵכָה וְלַעְדָה רַבָּא דְמָרֵישָׁה וּגְנֵיסַת בֵּית עֲבִידַת בּוּצָא דִלְבוּשֵׁי מַלְכַיָא וְכַהֲנַיָא מְסִירָא לְבֵית אַשְׁבַּע.
בני שלה בן יהודה – לפי שהוא תוספת הוא מעמיד עשרה בתי דינין (כתוב במלכים ברמז רמ״ג). ר׳ סימון בשם ריב״ל א״ר חמא אבוה דר׳ אושעיא לא ניתן ספר דברי הימים אלא להדרש.
בני שלה בן יהודה ער אבי לכה – אב בית דין של לכה.
ולעדה אבי מרשה – אב בית דין של מרשה.
ומשפחת בית עבודת הבוץ – בן רחב הזונה שהטמינה המרגלים בפשתי העץ.
לבית אשבע – שנשבעו לה מרגלים שנאמר ועתה השבעו נא לי.
ויוקים – שקיימו לה את השבועה.
ואנשי כוזבא – שכזבה במלך יריחו. ויואש, שנתיאשה מן החיים.
ושרף – שהתקינה עצמה לשרפה.
אשר בעלו למואב – שעלתה במעשיה הנעימים לפני אביה שבשמים.
וישובי לחם – שבאה ונדבקה בישראל שקבלו את התורה שכתוב בה לכו לחמו בלחמי.
והדברים עתיקים – ר׳ איבו ור׳ סימון אומרים הדברים האלו אמורים מעתיקו של עולם. ורבי יהודה בר אוניא אמר הדברים האלו אמורים כאן ומפורשים במקום אחר.
המה היוצרים – אלו המרגלים דכתיב חרש לאמר.
ויושבי נטעים – שהיו בקיאים בנטיעה. וגדרה, שהטמינה אותם אחורי הגדר.
עם המלך במלאכתו ישבו שם – מכאן אמרו עשרה כהנים ונביאים עמדו מרחב הזונה, ירמיה, חלקיה, שריה, מחסיה, חנמאל, שלום, יחזקאל, בוזי, ברוך, נריה.

רמז תתרעה

רבי שמואל בר נחמני פתר בדוד: בני שלה וגו׳ בית עבודת הבוץ – זה דוד שהיה עסוק בפרוכת, הדא הוא דכתיב ויך אלחנן בן יערי אורגים זה דוד, הכי קאמר בן יערי שהיה גדול כיער, אורגים אלו סנהדרין שהיה מעלה הלכה לפניו והוא אורגה.
לבית אשבע – שנשבע לו הקב״ה שנאמר נשבעתי לדוד עבדי.
ויוקים – שהקים לו את השבועה נשבע ה׳ לדוד אמת.
ויואש – שנתיאש מן החיים תהי נא ידך בי ובבית אבי.
ושרף – שהזכיר מעשה שרופים ה׳ אלהי אברהם יצחק וישראל שמרה זאת לעולם.
אשר בעלו למואב – שבא מרות המואביה.
וישובי לחם – שבא מבית לחם.
עם המלך במלאכתו – ר׳ יהושע בר ר׳ סימון ור׳ יוחנן ר׳ אייבו ואמרי ר׳ יהודה ור׳ נחמיה, ר׳ יהודה אומר זה דוד ושלמה שנטפלו עם הקב״ה בבנין בית המקדש, ר׳ נחמיה אומר זה בניהו בן יהוידע שנטפל עם המלך שלמה בבנין בית המקדש, ר׳ יהושע בר ר׳ סימון א״ר יהודה זה יהוידע כהן גדול שנטפל עם המלך יואש בבדק הבית, ורבי נחמיה אומר זה ירמיה ויחזקאל שפייסו להקב״ה שלא להחריב הבית.
המה היוצרים – זה בועז ורות.
ויושבי נטעים – זה שלמה שהוא דומה לנטיעה במלכותו.
וגדרה – זה סנהדרין שהיתה גודרת עמו בדברי תורה.
עם המלך במלאכתו ישבו שם – מנין אתה אומר שלא מתה רות המואביה עד שראתה שלמה בן בנו של בן בנה דן דינין של זונות שנאמר עם המלך במלאכתו ישבו שם, ואומר וישם כסא לאם המלך ותשב לימינו, וישם כסא לאם המלך זו בת שבע, ותשב לימינו זו רות המואביה.

רמז תתרעו

רבי חמא בר חנינא פתר קרייה במשה.
ויוקים – על שם קומה ה׳.
ואנשי כוזבא – שעשה דבריו של הקב״ה כאלו כזבים למה ה׳ יחרה אפך.
ויואש – שנתיאש מן החיים ועתה אם תשא חטאתם. ושרף, שהזכיר מעשה שרופים זכור לאברהם ליצחק.
אשר בעלו למואב – שבא ועלה במעשיו הנעימים לפני אביו שבשמים.
וישובי לחם – שעלה למרום שבה התורה דכתיב לכו לחמו בלחמי.
והדברים עתיקים – כמה דאת אמר ויעתק משם ההרה אפילו דברים שנעתקו מהם החזירם שנאמר פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים.
דבר אחר: ויוקים – זה יהושע שהקים שבועה לגבעונים.
ואנשי כוזבא – אלו הגבעונים שכזבו ליהושע.
ויואש ושרף – אלו מחלון וכליון, ולמה נקרא שמן יואש ושרף, יואש שנתיאש מן הגאולה, ושרף שנתחייב שרפה למקום.
אשר בעלו למואב – שנשאו נשים מואביות.
וישובי לחם – זו רות המואביה שבאה ונדבקה בבית לחם.
והדברים עתיקים – דברים הללו עתיק יומין אמרינהו.
המה היוצרים – אלו בני יונדב בן רכב שנצרו שבועת אביהם.
ויושבי נטעים – זה שלמה המלך שדומה לנטיעה במלכותו.
וגדרה – אלו סנהדרין שגדרו פרצותיהן של ישראל.
עם המלך במלאכתו ישבו שם – זה רות המואביה שראתה מלכות שלמה בן בנו של בן בנה (כתוב ברות ברמז ת״ר). רבי יהודה אומר אף חולדה הנביאה היתה מבניה בניה של רחב הזונה, שנאמר וילך חלקיהו הכהן וגו׳ בן תקוה וכתיב את תקות חוט השני, והלא דברים ק״ו ומה אם זו שהיתה מעם שנאמר בו לא תחיה כל נשמה על שקדמה את עצמה כך קרבה המקום, ישראל שעושים התורה עאכ״ו.
דבר אחר: המה היוצרים – ר׳ יהושע דסכנין בש״ר לוי בנפשותם של צדיקים נמלך וברא את העולם.
המה היוצרים – על שם וייצר ה׳ אלהים את האדם.
ויושבי נטעים – על שם ויטע ה׳ אלהים גן בעדן.
וגדרה – על שם אשר שמתי חול גבול לים.
עם המלך במלאכתו ישבו שם – עם מלך מלכי המלכים הקב״ה ישבו נפשותיהם של צדיקים שבהם נמלך וברא העולם.
בני שלה בן יהודה ער אבי לכה – שר על לכה.
ומשפחות בית עבודת הבוץ – יצאו מן ער ומן לעדה משפחות, והיו עושים מלאכת הבוץ לבית אשבע, והיו שרים גדולים. וחכמים פירשו על תקות חוט השני שקשרוא לה המרגליםב (יהושע ב׳:י״ח). ויוקים זה יהושע שהקים את השבועהג, וכל הענין מפורש בתלמוד (בבא בתרא צ״א:, ספרי בהעלתך ע״ח), יואש ושרף אלו מחלון וכליון וכו׳ וכל הענין.
ויהודה בן קורייס פירש: אשר בעלו למואב – שהיו בעלים ואדונים למואב; וישובי לחם – שםד אנשים הם, כל אלה שרים גדולים, וכל הנזכרים בדברי הימים שרים גדולים כי זה ספר היחוס של משפחות גדולות.
והדברים עתיקים – כאשר אמרו חכמים (בבא בתרא צ״א:): הדברים הללו עתיק יומין אמרן. ולטעם הראשון אלה הדברים ספר המשפחות ויוחסיןה היו נאמרים נעתקיםו ונגלים בעיני הכל כי הםז שרים גדולים.
טעם אחר: אלה הדברים היוח קבוצים ומלוקטים ונעתקיםט שנעתקו מדברי הימים ספר הגדול ולקטום הנביאים.
א. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י מוסקבה 853: ״שנשבעו״.
ב. לשון הספרי (בהעלתך פיסקא ע״ח): ״עבודת הבוץ – שהטמינה את המרגלים בבוץ, לבית אשבע – שנשבעו לה המרגלים״.
ג. בספרי ובתלמוד מבואר שהכוונה לשבועה לאנשי גבעון.
ד. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י מוסקבה 853: ״ב׳ אנשים״.
ה. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י מוסקבה 853: ״וייחוסין״.
ו. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י מוסקבה 853: ״היו אומרים עתיקים״.
ז. כך בכ״י מוסקבה 853. במהדורת קירכהיים חסר: ״כי הם״.
ח. כך בכ״י מוסקבה 853. במהדורת קירכהיים (במקום ״היו״): ״אשר הם״.
ט. בכ״י מוסקבה 853 נוסף: ״שהיו מ״ו״.
בני שלה בן יהודה – לפי שעדיין לא יחסו מיחסו עתה שמשום כבודו של דוד מקדים ליחס בני תמר פרץ וזרח שמהם יצא גם הוא ועכשיו שייחס כל משפחות פרץ מתחיל לייחס כל משפחות שלה שהיו באותו הדור.
ומשפחת בית עבודת הבוץ – ליריעות המקדש אף הם היו מבני שלה.
The sons of Shelah the son of Judah Since he did not yet trace his geneology, he traces it now. Because of David's honor, he first traced the genealogy of the sons of Tamar: Perez and Zerah, from whom he [David] was descended; now that he has traced the genealogy of the families of Perez and Zerah, he commences to trace the genealogy of all the families that were in that generation.
and the families of Beth Abodath Habbuz lit. the house of the linen work, for the curtains of the Sanctuary. They too were of the sons of Shelah.
בני שלה בן יהודה1כל התולדות שהזכיר עד הנה היו מפרץ ומזרח; ומבני שלה לא הזכיר עד עתה. ועתה בהשלימו יחש יהודה הזכיר קצת מבני שלה.
ומשפחות בית עבדת הבץ – פי׳: שהיו אותם משפחות 2עובדי פשתים.
1. כל התולדות וכו׳. השוו המיוחס לרש״י.
2. עובדי פשתים. בתרגום: למלכים וכהנים; במיוחס לתלמיד רס״ג: לבית אשבע שהיו שרים גדולים; במיוחס לרש״י: ליריעות המקדש. ורד״ק מפרש אותו כפשוטו, רק אין הוא מבאר מהו ״בית אשבע״.
The sons of Shelah son of Judah. All the lines provided until now are from Perez and Zerah: the text did not, to this point, list any of the descendants of Shelah. But now, when completing the lines of Judah, it lists a few of the descendants of Shelah.
And the families of the linen factory. This means that those families were flax-workers.
התועלת הרביעי הוא להודיע שהוא ראוי שיקים האדם זכר לאחיו כשמת בלא בנים. ולזה ספר כי אף על פי שלא יבם שלה בן יהודה תמר אשת ער אחיו שמת בלא בנים. הנה קרא שם הבן הראשון שיולד לו ער להשאיר זכר לאחיו. ולזה אמר בני שלה בן יהודה ער וגו׳ (דברי הימים א ד׳:כ״א).
ומשפחות – במדויקים בלא וא״ו וכן מצאתי במסורת כ״י.
ומשפחות – ד׳ ג׳ מלא וחד חסר וסי׳ שלה (דין). קרית. סופרים (לעיל ב׳) וקוץ (סי״ז פ׳ ח׳) בתראה חסר ועיין גם כן לשון מסרה שכתבתי למעלה (בסימן ב׳) ודא ודא חדא היא.
הבץ – פשתן כמו אחוז בחבלי בוץ (אסתר א׳:ו׳).
ומשפחות וכו׳ – המשפחות שהיו עובדים עבודת הפשתן המיוחסים לבית אשבע.
ומשפחות בית עבודת הבץ לבית אשבע – היינו שבמשפחת בית אשבע נמצא משפחה אחת בשם עבודת הבץ על שם שעשו בגדי בוץ. וכל המשפחות הללו היו מבני שלה.
בני שלה – אחר שיחס פרץ וזרח בא ליחס קצת ראשי משפחות של בני שלה.
ומשפחת בית עבודת הבוץ – שהיו עושים מלאכה בבוץ, הוא הפשתים היקר, ורש״י פי׳ בוץ לעבודת המקדש, ומשפחה זאת נקראת בית אשבע.
מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
 
(כב) וְ⁠יוֹקִ֞ים וְ⁠אַנְשֵׁ֣י כֹזֵבָ֗א וְ⁠יוֹאָ֧שׁ וְ⁠שָׂרָ֛ף אֲשֶׁר⁠־בָּעֲל֥וּ לְ⁠מוֹאָ֖ב וְ⁠יָשֻׁ֣בִי לָ֑חֶם וְ⁠הַדְּ⁠בָרִ֖ים עַתִּ⁠יקִֽים׃
and Jokim, and the men of Cozeba, and Joash, and Saraph, who had dominion in Moab, and Jashubi-lehem. And the records are ancient.
מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

וּנְבִיָא וְסַפְרַיָא דִנְפַקוּ מִזַרְעָא דִיהוֹשֻׁעַ וְגִבְעוֹנָאֵי דְמִתְיַהֲבִין לְעַבְדִין בְּבֵית מַקְדְשָׁא מְטוּל דְכַדִבוּ לְרַבְרְבַיָא דְיִשְרָאֵל וְיוֹאָשׁ הוּא מַחְלוֹן וְשָרָף הוּא כִּלְיוֹן דִי נְסִיבוּ נְשִׁין מִבְּנַת מוֹאָב וּבעַז רַב חַכִּמַיָא דִמְתִיבַת בֵּית לֶחֶם דְמִתְעַסְקִין (ס״א בְּפִתְגָמֵי עַתִּיק יוֹמִין) עַתִּיק יוֹמִין.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כא]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כא]

ויוקים ואנשי כזבא – עד וישבי לחם, כל אלה בני שלה בן יהודה (דברי הימים א ד׳:כ״א).
ויואש ושרף – רבותינו אומרים זה מחלון וכליון.
והדברים עתיקים – פתרון אל תאמר לפי שהתחלתי לייחס מאנשי דורינו שכולם היו אחרי כן אלא כולן שנאמרו בפסוק זה (העתיקים) הראשונים שהיו בימי קדמונים.
אשר בעלו למואב – שלקחו נשים מואביות.
And Jokim and the people of Kozeba until "and Jashubi Lehem.⁠" All these were the sons of Shelah the son of Judah.
and Joash and Saraph Our Sages say that these were Mahlon and Chilion.
and the matters are ancient The meaning is: Do not say that since I began to trace the lineage of the people of our generation that they all came afterwards. All the people mentioned in this verse (were ancient) were early, [i.e.], they lived in earlier days.
who married in Moab who married Moabite women.
ויוקים ואנשי כזבא – יש דרשות הרבה באלה השמות. 1ודרשו (בבלי ב״ב צ״א:)
יואש ושרף שהם מחלון וכליון, אשר בעלו למואב – שלקחו להם נשים מואביות, וישבי לחם2שהיו מבית לחם יהודה; 3וכן בפסוק ״המה היוצרים״ (להלן פס׳ כג) הרבה דרשות (בבלי ב״ב צ״א:). 4ולפי פשט הפסוק כל אלה מבני שלה ומבני בניו: ואנשי כוזבא כלם היו מבניו – 5ואפשר שכוזיבא הוא כזיב (בראשית ל״ח:ה׳); ויואש ושרף גם כן מבניו – 6ופי׳ ״אשר בעלו למואב״: שנלחמו למואב והיו אדנים להם; ו״ישבי לחם״ גם כן שם אחד מבניו.
והדברים עתיקים – פי׳: זה שאמרנו כי יואש ושרף בעלו למואב, אע״פ שלא נמצא זה בספרי הנבואה, 7הדברים הם ידועים בקבלה ובמסרה 8ונעתקים איש מפי איש. 9ויש מפרשי׳ כי ״והדברים עתיקים״ חוזר על כל מה שכתב עזרא עד הנה מיחש התולדות: אומ׳ כי הדברים הנכתבים הנה, אע״פ שלא תמצאם נכתבים בספר מספרי הנבואה, לא תאמר איך ידע כל זה עזרא דברים שלא היו בימיו – כי הדברים מקובלים כלם.
1. ודרשו וכו׳. השוו התרגום. רז״ל דורשים גם את הביטוי ״והדברים עתיקים״ בהתאם למהלכם.
2. שהיו מבית לחם יהודה. רז״ל דורשים ״ויָשֻבִי״ כמו ״וישְׁבֵי״.
3. וכן בפסוק וכו׳. על כמה מהדרשות על אותו פסוק כותב המיוחס לתלמיד רס״ג ש״אין לזוז מדברי רבותינו״; ראו שם באורך.
4. ולפי הפשט וכו׳. כן דעת המיוחס לרש״י והמיוחס לר״י קרא.
5. ואפשר שכוזיבא הוא כזיב. כזיב היא מקום לידת שלה על פי בראשית ל״ח:ה׳.
6. ופי׳ ״אשר בעלו למואב״ וכו׳. כעין זה במיוחס לתלמיד רס״ג בשם יהודה בן קוריש. ומוסיף המיוחס לתלמיד רס״ג שכל אלה, וכן כל הנזכרים בספר, היו שרים גדולים, כי ״זה ספר היחוס של משפחות גדולות״. טוען י׳ ווייסע שלפי פירושו של רד״ק היה יותר נכון לומר ״אשר בעלו את מואב״; אבל עיינו לעיל ג׳:ב׳ ובהערות על הופעת האות למ״ד במקום ״את״.
7. הדברים הם ידועים בקבלה וכו׳. ראו מ׳ פרץ, ״קבלות״ ע׳ עג.
8. ונעתקים. השוו ריב״ג, ספר השרשים ערך ״עתק״, משם נשמע שאין זה ענין כתיבה דווקא. בספר השרשים שלו מפרש רד״ק ״עתיקים״: ״עבים וחזקים״, והוא מוסיף: ״ותרגום ׳ישן׳: ׳עתיק׳, ויתכן לפרש מזה ׳והדברים עתיקים׳⁠ ⁠⁠״.
9. ויש מפרשי׳ וכו׳. השוו הפירושים שבמיוחס לתלמיד רס״ג. וראו פירוש נוסף במיוחס לרש״י.
And Jokim, and the men of Cozeba. There are many midrashic explanations of these names: [The Sages] explain (b. Bava Batra 91b) Joash and Saraph to be Mahlon and Chilion, asher ba‘alu le-Moav to mean that they married Moabite women, and ve-yashuvi (וישבי) Laḥem to mean that they were from Bethlehem in Judah. They also provide many midrashic explanations (ibid.) of the verse “These were the potters …” (v. 23). But the plain meaning of the verse is that all these are sons and grandsons of Shelah: all the people of Cozeba were his descendants (perhaps Cozeba is Chezib [Gen 38:5]); Joash and Saraph were also his descendants, with asher ba‘alu le-Moav meaning that they fought the Moabites and were their masters; and Yashuvi Laḥem (=Jashubi-lehem) was also one of his descendants.
The matters have been reliably transmitted. This means: Our earlier remark that Joash and Saraph became masters over Moab, although not found in the prophetic books, is known by a tradition that was carefully transmitted, received, and relayed from one man to the next. But some explain (cf. the commentary attributed to a student of Saadia) that “The matters have been reliably transmitted” refers to all the genealogical lines recorded to this point by Ezra: it means that even though what is written here cannot be found in any of the prophetic books, you should not ask how Ezra knew all these things that did not happen in his time—for they are all traditions.
ויואש ושרף אשר בעלו למואב – רוצה לומר: אשר בעלו לבנות מואב.
והדברים עתיקים – רוצה לומר: שהם קדומים מאד ואפשר שהיה זה בימי משה בשיטים ואפשר שהיה בימי השופטים ואפשר עוד שהיו אלו מחלון וכליון והיו להם שני שמות.
בעלו – ענין אדון כמו אם בעליו עמו (שמות כ״ב:י״ד).
עתיקים – ענין יושן כמו ועתיק יומין (דניאל ז׳:ט׳).
אשר בעלו למואב – אשר נלחמו עם מואב והיו אדונים להם.
וישבי לחם – כן שם איש.
והדברים עתיקים – כאומר אף כי אמרתי מדבר מלחמה ונצחון ואין הדבר ידוע הנה אל תתמהו על זה כי הדברים האלה המה מיושנים ועבר זמן דב ונשכח מן הבריות.
ואנשי כזבא – היא עיר אכזיבה האמור ביהושע.
אשר בעלו למואב – שהיו אדונים למואב.
וישבי לחם – כמו יושבי לחם, הוא עיר לחמם האמור ביהושע.
והדברים עתיקים – הן הדברים שהעתיקו אנשי חזקיהו.
ויוקים – היה ראש משפחה.
אשר בעלו למואב – פי׳ הרד״ק שכבשו את מואב והיו אדונים להם.
וישבי לחם – היו ג״כ ראש ממשפחה הזאת. וי״מ שנשאו נשים מואביות.
והדברים עתיקים – ספור זה הוא ספור ישן עתיק ימים שהיה להם קבלה עתיקה, או ר״ל שפרטי המעשה נעתקו על ספר מיוחד שהיה אז ביד עזרא.
מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
 
(כג) הֵ֚מָּ⁠ה הַיּ֣⁠וֹצְ⁠רִ֔ים וְ⁠יֹשְׁ⁠בֵ֥י נְ⁠טָעִ֖ים וּגְדֵרָ֑ה עִם⁠־הַמֶּ֥⁠לֶךְ בִּמְלַאכְתּ֖וֹ יָ֥שְׁ⁠בוּ שָֽׁם׃
These were the potters, and those that dwelled among plantations and hedges; there they dwelled occupied in the king's work.
מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

הִנוּן תַּלְמִידֵי אוֹרַיְתָא דְאַמְטוּלְהוֹן אִתְבְּרִי עַלְמָא דְיַתְבִין עַל דִינָא וּמְיַצְבִין יַת עָלְמָא (ס״א וּבְנוֹ) וּבְנָן וּמְשַׁכְלְלִין יַת חֻרְבָּנֵי בֵּית יִשְרָאֵל עִם שְׁכִינַת מַלְכָּא דְעָלְמָא בְפוּלְחַן אוֹרַיְתָא וּבְעִבּוּר יַרְחִין וּקְבִיעוּת רֵישֵׁי שְׁנַיָא וּמוֹעֲדַיָא אִתְיַתְבוּ תַמָן וְסָמְכִין מִן שְׁמַיָא עַל דַעְתְּהוֹן בְּיוֹמֵי רוּת אִמָא דְמַלְכְּוָתָא עַד יוֹמֵי שְׁלמה מַלְכָּא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כא]

המה – יוקים ואנשי כוזבא היתה להם כלי מלאכת אומנות שהיו בקיאים בכלי יוצר לעשות.
ויושבי נטעים – שהיו מישבים המקומות לנטוע כרמים ולגדור גדרות למעשה המלכות. ואין לזוז מדברי רבותינו שאמרו (בבא בתרא צ״א:): ישבי נטעים אלו סנהדרין וחכמי ישראל היושבים כמין נטעי כרמיםא, כמו שאמרו חכמים: בכרם ביבנה אלו תלמידי הכמים היושבים כמין שורות של כרם (שיר השירים רבה ח׳:ג׳), שגזרוב ואמרו עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית, וגדרה עם המלך – זו רות המואביה שראתה דוד ורחבעם בן בנה יושבים על כסא המלכות, וזהו ישבו שם – דוד ורחבעם.
א. בגמרא שם מופיע אחרת: ״יושבי נטעים זה שלמה... וגדרה זו סנהדרין שגדרו פרצותיהן של ישראל״.
ב. כך בכ״י מוסקבה 853. במהדורת קירכהיים: ״שנצרו״.
המה היוצרים – המה יוקים ואנשי כזבא וישבי לחם היו יוצרי חומר למלאכת המלך וגם קדרות למאכל המלך וגם לכהנים.
ויושבי נטעים – שהיו עוסקים בנטיעות של מלך.
וגדרה – אומנים גודרי גדר אבנים למלאכת המלך.
עם המלך – פתרון הושיבן המלך באותן העיירות לפי שהיו עושים מלאכתו דוגמא במשפטים בשואל בעליו עמו לא ישלם (שמות כ״ב:י״ד) כלומר עמו במלאכתו.
They, the potters They, Jokim, the people of Kozeba and Jashubi Lehem, were manufacturers of clay for the king's work, and also for pots for the king's food, and also for the priests.
and the dwellers in plantations who were engaged in the king's planting.
and hedges craftsmen who made stone fences for the king's work.
with the king The meaning is that the king stationed them in those towns because they were doing his work. An example (in Mishpatim) concerning a borrower (Exod. 22:14): "But if its owner was with it, he shall not pay,⁠" i.e., with it, in its work.
המה היוצרים ויושבי נטעים וגדרה1יתכן שחוזר לאנשי כוזיבא שזכר (פס׳ כב), ואומר כי אלה האנשים המה היוצרים הידועים, שהיו יוצרים אומני כלי חרס; והיו יושבים חוץ לעיר במקום הנטעים לטעת נטעים ולעבוד האדמה ולעשות שם הכלים. 2גם כן אולי אותו המקום היה העפר שלו טוב למלאכת החרש, והיו יושבים שם ונוטעים נטיעות וגודרים גדרות.
עם המלך במלאכתו3וכן היו עם המלך במלאכתו בחוץ בענין הנטעים והגדרות; וישבו שם מפני הכנת מלאכתם.
1. יתכן שחוזר לאנשי כוזיבא...כי אלה האנשים וכו׳. השוו המיוחס לתלמיד רס״ג והמיוחס לרש״י; וכן נמצא במיוחס לר״י קרא. ומוסיף המיוחס לר״י קרא ש״יש לומר שכל אילו משפחות היו״.
2. גם כן אולי וכו׳. נראה שהצעה זו משלימה את הראשונה, ומסבירה מדוע ישבו דווקא בעיר ההיא. ואמנם, רק במשפט הזה מפרש רד״ק את המילה ״גדרה״.
3. וכן היו וכו׳. בכוונתו נראה, שישבו במקומות אלה לא רק כשעסקו באומנויותיהם לצורך עצמם אלא גם כשעבדו בשביל המלך, ו״עם המלך במלאכתו״ הוא נימוק נוסף לְמה שישבו באותם מקומות. והסיום ״וישבו שם מפני הכנת מלאכתם״ מתייחס כנראה לכל עבודתם שם, לא רק לעבודתם בשביל המלך. ברם, יותר נראה ש״עם המלך במלאכתו״ מתאר את כל העבודה; ואמנם, המיוחס לרש״י והמיוחס לר״י קרא מפרשים שכל מלאכתם היתה למלכות ולצרכי הציבור. בהתאם לזה, דעת המיוחס לר״י קרא היא ש״ישבו שם״ לא נאמר על מקומות נטיעה ועשיית גדרות חוץ לעיר כדברי רד״ק, אלא על מקומו של המלך, שם היו נמצאים אלה האנשים לצורך בנין המקדש או לצרכי המלך.
These were the potters, dwellers of neta‘im and gederah. It might be that this refers to the people of Cozeba mentioned above (v. 22), and that it means that these people were well-known potters—expert crafters of pottery vessels—who dwelt outside the city where the crops (neta‘im) were, to plant crops and work the land and to make the vessels there. It also might be that the earth in that place was good for crafting, and that they lived there, planting crops and erecting fences (gederot).
In the king’s service. They were also in the king’s service outside [the city], attending to the crops and the fences; and they dwelt there because of their work.
המה היוצרים – רוצה לומר: שהיו עושים כלי חרס.
ויושבי נטעים וגדרה – רוצה לומר: שהיו יושבים בחוץ באהלים ומנטיעות עשו גדרה לשים בין הנטיעות קצת עצים לגדר והנטיעות היו בשורה זה אחר זה ומלאו מה שביניהן בעצים מסובבים בהם שתי וערב וישבו שם לעשות מלאכת המלך.
המה היוצרים – המה היו יוצרי חרס והיו יושבים במקום הנוטעים לנטוע אותם והיו בעלי גדרה ר״ל בונים גדרות וכתלים.
עם המלך – כשהיו עם המלך עוסקים במלאכתו היו יושבים שם במקום הנטעים מפני הכנת מלאכתם אבל לא בזולת זה.
המה היוצרים – הנזכרים למעלה היה פרנסתן להוציא צורים מן הר.
וישבי נטעים וגדרה – שתי ערים ביהודה גדרה וגדרותים. אחת היתה מוקפת גדר חומה נקראת גדרה, ואחת מוקפת גדר אילנות סביב נקראת גדרותים לשון רבים, וכאן נקראת נטעים. ויושבי הערים הללו היו מבני שלה. ובשעה שבנה המלך שלמה בית המקדש האנשים הללו ישבו בעריהם וסייעו את המלך במלאכתו, וז״ש עם המלך במלאכתו ישבו שם.
המה היוצרים – היו בעלי מלאכות בכלי חרס ולצור צורות בכל אבן, שכ״ז נכלל בשם יוצר, כמו כחומר ביד היוצר (ירמיהו י״ח:ו׳), מה הועיל פסל כי פסלו יוצרו חבקוק ב׳:י״ח). וכן היו אומנים בנטיעות אילנות, ועז״א ויושבי נטעים, וכן בגדרות צאן, בענין שהיה מלאכתם בדומם וצומח ובע״ח. גם יל״פ שהמקומות שישבו שם היו קרוים נטעים וגדרה, על שהיו מוכשרים לנטיעות וגדרות צאן, ועז״א ישבו שם – ר״ל במקומות אלה, והיו עם המלך במלאכתו שהיו עושים שם מלאכת המלך.
מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
 
(כד) בְּ⁠נֵ֖י שִׁמְע֑וֹן נְ⁠מוּאֵ֣ל וְ⁠יָמִ֔ין יָרִ֖יב זֶ֥רַח שָׁאֽוּל׃
The sons of Simeon: Nemuel, and Jamim, Jarib, Zerah, Shaul;
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
וּבְנֵי שִׁמְעוֹן נְמוּאֵל וְיָמִין יָרִיב זֶרַח שָׁאוּל הוּא זִמְרִי (ל״א) שָׁאוּל (ס״א דְאַשְׁאִיל) שְׁאִיל גוּפֵיהּ לְפוּרְעֲנוּתָא.
בני שמעון, יריב – הוא יכין. זרח – הוא צחר (בראשית מ״ו:י׳).
בני שמעון – לפי ששמעון יושב בחלק יהודה הוא מקדימו ליחסו ולדבר בעיירותיו קודם לראובן.
The sons of Simeon Since Simeon dwelt in Judah's territory, he traces his lineage first and mentions his towns before those of Reuben.
בני שמעון – הזכיר יחש שמעון בקצרה אחר יחש יהודה 1לפי שהיו שכנים בנחלה – והוא זוכר נחלתם עם יחשם (להלן פס׳ כ״ח-מ״ג) – כמו שכת׳ ״מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון כי היה חלק בני יהודה 2רב מהם וינחלו בני שמעון בתוך נחלתם״ (יהושע י״ט:ט׳). כי לא היה לו חלק בפני עצמו כמו לשאר שבטים; 3וזהו שאמ׳ ״אחלקם ביעקב״ (בראשית מ״ט:ז׳).
נמואל וימין – נמואל הוא ימואל הנזכר בפרשת ״ויגש אליו״ (בראשית מ״ו:י׳) ובפרשת וארא (שמות ו׳:ט״ו); ונזכר גם כן בפרשת פנחס ״נמואל״: ״לנמואל משפחת הנמואלי״ (במדבר כ״ו:י״ב). 4וכן תראה ברב השמות בעברי, בשמות בני אדם ובשמות הערים; כי אינם קפדים בחלוף אות אחת או שתים בשם. ופעמים קוראים אותם בשני שמות שאינם דומים זה לזה, וקורא אותם במקום אחד בשם אחד ובמקום אחר בשם אחר.
1. לפי שהיו שכנים בנחלה. השוו המיוחס לרש״י. המיוחס לר״י קרא מוסיף ש״הודיעינו גדולתם וחשיבותם של בני יהודה, שכך היתה ארצם גדולה שהושיבו בני שמעון בתוכם״.
2. רב מהם. לשון רד״ק שם: ״היה חלקם יותר ממה שראוי להם, כי כבשו הרבה מהארץ, ובני שמעון עלו עמהם להלחם, כמו שאמר בספר שופטים ׳ויאמר יהודה לשמעון אחיו׳ וגומ׳ (שופטים א׳:ג׳)״.
3. וזהו שאמ׳ ״אחלקם ביעקב״. ראו מה שמוסיף רד״ק בפירושו לבראשית שם.
4. וכן תראה וכו׳. ראו ברגר, ״Exegetical Programme״.
The sons of Simeon. The text provides an abridged account of Simeon’s progeny after that of Judah because their portions rendered them neighbors (it presents [the Simeonites’] portion together with their progeny [vv. 28–43]), as it says, “The portion of the Simeonites was part of the territory of the Judahites; because the share of the Judahites was larger than they needed, the Simeonites received a portion inside their portion” (Joshua 19:9). For they did not have their own portion as did the other tribes: this is the meaning of “I will scatter them in Jacob” (Genesis 49:7).
Nemuel, Jamin. Nemuel is the same as Jemuel mentioned in parashat Vayyiggash (Genesis 46:10) and parashat Va’era (Exodus 6:15). He is also called Nemuel in parashat Pineḥas (Numbers 26:12): “Of Nemuel, the clan of the Nemuelites.” One finds this with many Hebrew names—with names of people and of cities—for they were not particular about changing one or two letters in a name. Sometimes, they called people by two names that are not similar to one another—calling them in one place by one name and in another place by another name.
בני שמעון – לפי שהי׳ שכן ליהודה בנחלתו לזה מיחסו אחריו וקודם ראובן.
בני שמעון נמואל – הוא ימואל.
יריב – הוא יכין.
זרח – הוא צוחר, ואוהד לא נחשב כאן אפשר לא יצא ממנו משפחה חשובה בפני עצמה.
בני שמעון נמואל וכו׳. יריב תחת יכין שבתורה (במדבר כ״א:י״ב), ויחס שמעון אחר יהודה כי נחלת שמעון בתוך בני יהודה.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
 
(כה) שַׁלֻּ֥⁠ם בְּ⁠נ֛וֹ מִבְשָׂ֥ם בְּ⁠נ֖וֹ מִשְׁמָ֥ע בְּ⁠נֽוֹ׃
Shallum his son, Mibsam his son, Mishma his son.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

שַׁלוּם בְּרֵיהּ מִבְשָם בְּרֵיהּ מִשְׁמָע בְרֵיהּ.
שלום – בן שאול, מבשם – בן שלום. ומפני כבוד המלכות ייחס יהודה בתחלה ולשמעון אחריו, כי היתה נחלת שמעון מובלעת בתוך בני יהודה ושניהם בחבל אחד כלולים כדכתיב: זאת נחלת מטה בני שמעון למשפחותם וגו׳ כי היה חלק בני יהודה רב מהם וינחלו בני שמעון בתוך נחלתם (יהושע י״ט:ח׳-ט׳).
שלום בנו – של שאול הסמוך לו ומבשם בנו של שלום וכו׳.
שלום בנו – פירש בנו של שאול.
שלום – לפי דעתי לא חשב רק הנשיאים, ומ״ש שלום בנו אינו בנו של שאול, כי בנו של שאול לא היה נשיא, ודלג מספר היחוס שהעתיק ממנו עד שלום שהוא שלומיאל בן צורי שדי שהיה הנשיא הראשון מבני שמעון, ובס׳ היחוס כתוב צורי שדי, שלום בנו, ואח״כ הולך הנשיאות מבן לבן עד משמע, שם נפסק הנשיאות. ורשם ובני משמע ולא הזכירם כי לא היו נשיאים, עד חמואל שצמח מזרעו שהיה נשיא, ואחריו זכור, ואחרי שמעי, אלה היו נשיאי השבט, ויתר הבנים לא הזכיר כי לא היה נשיא בהם. ונראה ששמעי שבו פסק הנשיאות הוא שמעיה הנזכר לקמן (פסוק ל״ז), וע״כ מייחס את זיזא בן שפעי עד שמעיה, ומן שמעיה עד זיזא לא היה נשיא השבט רק נשיא המשפחה, שהיו י״ג נשיאים לי״ג משפחות. וכן בפסוק ל״ה ויהוא בן יושביה וכו׳, כל הנחשבים היו נשיאי משפחות, וע״כ הזכירו ביחוסו. וכ״מ שהזכיר היחוס עד למעלה היו אנשים מצוינים וידועים בשמותם כמ״ש בכ״מ.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
 
(כו) וּבְנֵ֖י מִשְׁמָ֑ע חַמּ⁠וּאֵ֥ל בְּ⁠נ֛וֹ זַכּ֥⁠וּר בְּ⁠נ֖וֹ שִׁמְעִ֥י בְ⁠נֽוֹ׃
And the sons of Mishma: Hammuel his son, Zaccur his son, Shimei his son.
מקבילות במקראתרגום כתוביםעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

וּבְנֵי מִשְׁמָע חַמוּאֵל בְּרֵיהּ זַכּוּר בְּרֵיהּ שִׁמְעִי בְרֵיה.
מקבילות במקראתרגום כתוביםהכל
 
(כז) וּלְשִׁמְעִ֞י בָּנִ֨ים שִׁשָּׁ֤⁠ה עָשָׂר֙ וּבָנ֣וֹת שֵׁ֔שׁ וּלְאֶחָ֕יו אֵ֖ין בָּנִ֣ים רַבִּ֑⁠ים וְ⁠כֹל֙ מִשְׁפַּחְתָּ֔ם לֹ֥א הִרְבּ֖וּ עַד⁠־בְּ⁠נֵ֥י יְ⁠הוּדָֽה׃
And Shimei had sixteen sons and six daughters; but his brothers did not have many children; and all their family did not multiply like the children of Judah.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת דודמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

וּלְשִׁמְעִי בְּנִין אֶשְׁתְּסַר וּבְנָן אֶשְׁתָּה וְלַאֲחוֹהִי לָא הֲווֹ בְּנִין סַגִיאִין וְכָל גְנֵיסַתְהוֹן לָא אַסְגִיאוּ בְּנִין עַד בְּנֵי יְהוּדָה.
ולאחיו אין בנים רבים וכל משפחתם לא הרבו עד בני יהודה – לא הרבו בנים כבני יהודה לפי שהיו מועטים וחלק יהודה רב מהם קבל יהודה שמעון בחלקו כי שמעון לא היה לו חלק בא״י שנ׳ אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל (בראשית מ״ט:ז׳) ושנינו בבראשית רבה אחלקם להעמיד סופרים בישראל בבתי כנסיות כו׳ ומניין שקבלו דכתיב מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון כי היה חלק בני יהודה רב מהם וינחלו בני שמעון בתוך נחלתם (יהושע י״ט:ט׳) פן תרבה עליהם חית השדה ומה שכתוב ויעל הגורל לבני שמעון (יהושע י״ט:א׳) כך היה המעשה הפילו גורל איזה שבט יקבל שמעון בחלקו ונפל הגורל בחלקו של יהודה וגם מה שכתוב ויאמר יהודה לשמעון אחיו עלה אתי בגורלי ונלחמה בכנעני והלכתי גם אני אתך (שופטים א׳:ג׳), בחלק שנתתי לך.
but his brothers did not have many sons and all their family did not multiply as much as the children of Judah They did not have as many children as the children of Judah. Since they were few, and Judah's territory was too large for them, Judah accepted Simeon in its territory, because Simeon had no share in the land of Israel, as it says (Gen. 49:7): "I shall divide them in Jacob and scatter them in Israel,⁠" and we learned in Genesis Rabbah (Shittah Hadashah): "I shall divide them among the Children of Israel to station scribes in Israel in the synagogues, etc.⁠" Now how do we know that they agreed [to give them a share of their territory]? For it is written (Jos. 19:9): "Out of the lot of the children of Judah was the inheritance of the children of Simeon, for the portion of the children of Judah was too large for them; therefore the children of Simeon inherited in the midst of their inheritance,⁠" lest the beasts of the field outnumber them. Now as regards the verse (ibid. v. 1): "And the second lot came out to Simeon,⁠" this is what happened: They cast lots to choose which tribe would accept Simeon in its territory, and the lot fell upon the territory of Judah. And the meaning of the verse (Jud. 1:3): "And Judah said to Simeon his brother: Come up with me into my lot, and we will fight against the Canaanites, and I will also go with you into your lot,⁠" refers to "the lot I have given you.⁠"
וכל משפחותם לא הרבו עד בני יהודה1לפי שהיו שוכנים בתוך בני יהודה, אמר כי לא הרבו משפחותם שיגיעו למספר בני יהודה – לפיכך היו יושבים בתוכם ונספחים אליהם, וישבו בקצת ערי יהודה. 2וכן תמצא הערים אשר מזכיר הנה בספר יהושע בכלל ערי יהודה (יהושע ט״ו:כ׳-ל״ו); ומזכיר אותם גם כן 3בנחלת בני שמעון שנפלה להם בתוך נחלת יהודה (שם י״ט:א׳-ו׳). לפיכך אמר הנה אלה עריהם עד מלך דויד – אבל כשמלך דוד וחזקו בני יהודה, 4גרשום בני יהודה מנחלתם. והם בקשו להם נחלה, כמו שאומ׳ ״וילכו למבוא גדור עד למזרח הגיא״ וגו׳ ״ומהם מן בני שמעון הלכו להר שעיר״ וגו׳ (דברי הימים א ד׳:ל״ט-מ״ב); כי הלכו הנה והנה לבקש נחלה.
ומה שאמ׳ זאת מושבתם והתיחשם להם – ר״ל 5כי אלה חמש ערים וחצריהן נשארו להם, ולא גרשום משם בני יהודה, והתיחשו אליהם, כלומ׳ כי היו נקראים על שמם כל הימים. ואיננו רחוק בלשון לזכור 6״יחש״ בענין הערים, כי עקר מלת ״יחש״ הוא גלוי המשפחה להודיע על האיש מאי זה משפחה הוא ומאי זה שבט הוא – כן מיחש הערים אל האדם או האדם אל הערים להודיע ולגלות הדבר. 7וכן קראו ליו״ד 8״צוֹרי״ (מלכים א ז׳:י״ד) ״יו״ד היחש״, שמיחש אותו אל צוֹר שהוא שם העיר, כמו שקראו ליו״ד ״עברי״ (בראשית ל״ט:י״ד) ״יו״ד היחש״, שמיחש אותו אל עבר. ומה שאמ׳ ״זאת מושבתם״ ולא אמ׳ ״אלה״, כן דרך הלשון בהרבה מקומות, יחיד בלשון רבים ורבים בלשון יחיד: ״כי תקראנה מלחמה״ (שמות א׳:י׳), ״ויבא משה ואהרן״ (שמות ז׳:י׳), והדומים להם, כמו שכתבנו בספר מכלל בחלק הדקדוק (ו׳:-ז׳.). או יהיה פרושו: 9זאת הארץ.
1. לפי שהיו שוכנים וכו׳. השוו המיוחס לרש״י.
2. וכן תמצא הערים...בכלל ערי יהודה. רוב הערים האלה נזכרות שם, חלק מהן בשמות קצת שונים; וראו דברי רד״ק ליהושע ט״ו:ל״ב באורך.
3. בנחלת בני שמעון. כל אותן הערים נזכרות שם; וראו דבריו ליהושע ט״ו:ל״ב.
4. גרשום בני יהודה. כן נמצא במיוחס לרש״י ובמיוחס לר״י קרא. ומוסיף המיוחס לר״י קרא שאולי בימי דוד ושלמה כשהיו בני יהודה רבים (השוו שמואל א ד׳:כ׳) הוצרכו לגרשם. לפי מה שמפרש רד״ק (וכן נמצא במיוחס לר״י קרא) שהלכו בני שמעון למקומות הנזכרים להלן כי בני יהודה גרשו אותם, נראה שאינו מפרש ״פרצו לרוב״ בפסוק לח כסיבה (לפחות לא כסיבה היחידה) שהלכו לאלה המקומות (והשוו לעומת המלבי״ם). המיוחס לתלמיד רס״ג כנראה מסביר ש״אלה עריהם עד מלך דויד״ פירושו: עד אז לא היו להם יותר ערים, אבל אחר כך הלכו גם למקומות נוספים כדלהלן.
5. כי אלה חמש ערים נשארו להם...היו נקראים על שמם כל הימים. המיוחס לתלמיד רס״ג והמיוחס לר״י קרא מפרשים שמשמעות ״והתיחשם להם״ היא שהיה בידם ייחוסם מזמן האבות; השוו גם המיוחס לרש״י. המיוחס לר״י קרא סובר ש״וחצריהם...ערים חמש״ פירושו: אלה היו החצרות של חמש מאותן ערים הנזכרות בפסוקים כ״ח-ל״א, ושכוונת הפסוק הבא היא ש״כל חצריהם״, היינו חצרות שאר הערים, היו ״עד בעל״, היינו עד מקום שנקרא ״בעל״. לפי שיטה זו ״זאת מושבותם״ מתייחס לכל הערים, לא רק לחמש מהן כמו לשיטת רד״ק.
6. ״יחש״ בענין הערים. ברם, לדעת המפרשים שהזכרנו בהערה הקודמת ״והתיחשם״ אינו מתייחס לערים.
7. וכן קראו וכו׳. השוו ספר הרקמה שער כא ומכלול קנ״ז. אך לא מצאתי מי שמשתמש בביטוי ״יו״ד היחש״ בקשר למילה ״צורי״.
8. ״צורי״. השוו דבריו לדברי הימים ב ב׳:י״ג.
9. זאת הארץ. המילה ״הארץ״ היא אמנם לשון יחיד, אבל אין היא מופיעה כאן במפורש.
In all, their families were not as prolific as the Judahites. Because [the Simeonites] dwelt among the Judahites, the text says that their families were not prolific enough to equal the numbers of the Judahites. It is for this reason that they dwelt among them and were appended to them, living in just a few of the cities of Judah. One even finds the cities mentioned here listed in the book of Joshua among the cities of Judah (Joshua 15:20–36). It also mentions these cities as part of the portion of the Simeonites that fell to them within the portion of Judah (Joshua 19:1–6). Now it says here “These were their cities until David became king”; for when David became king and the Judahites gained power, the Judahites expelled the Simeonites from their portion. They then sought a portion for themselves, as it says, “They went to the approaches of Gedor, to the eastern side of the valley … and some of the Simeonites went to Mount Seir …” (vv. 39–42); for they went all over looking for a portion. And when it says, “such were their settlements, those to which they were linked (ve-hityaḥsam la-hem),” it means that those five cities and their villages remained theirs (the Judahites did not expel them from them), so that they were linked to them, meaning that these cities were always referred to by the Simeonites’ name. Linguistically, it is not problematic to employ yḥs for cities. After all, the word yaḥas, as an indication of family, functions mainly to identify the family or tribe from which a person comes. Similarly, then, it can relate cities to people or people to cities, for the purpose of identification and of imparting the relevant information. Accordingly, the yod of צורי (Ṣori; =Tyrian; 1 Kgs 7:14) is called a “yod of yaḥas” because it relates the individual to Tyre, just as the yod of עברי (‘Ivri; =Hebrew; Gen 39:14) is called a “yod of yaḥas” because it relates [the individual] to Eber. Now when the text says “such (zot) were their settlements,” instead of saying elleh, this is consistent with the way the language works in many places, using a plural form for an individual or a singular form for a group: ki tiqrenah milḥamah (=should there be a war; Exod 1:10), vayyavo Mosheh ve-Aharon (=Moses and Aaron came; Exod 7:10), and others like them, as we have written in the Mikhlol in the section on grammar (6b–7a). Alternatively, its meaning is: “This (zot) was the land.”
וכל משפחתם לא הרבו עד בני יהודה – רוצה לומר: כי אף על פי שהיה לשמעי בנים רבים ובנות רבות הנה כל משפחתם לא הרבו שיהיו שוים ולמספר בני יהודה.
וכל משפחתם – של בני שמעון לא הרבו בנים לגעת עד מספר בני יהודה אשר שכנו עמהם וכאומר אין המקום גורם מרבית הבנים כי בני יהודה ובני שמעון ישבו יחד ועכ״ז לא נתרבו אלו כאלו.
לא הרבו עד בני יהודה – ר״ל הגם שהרבו כמ״ש בפסוק ל״ח, לא הרבו כמו בני יהודה, ולכן היה נחלת שמעון תוך בני יהודה כנזכר בס׳ יהושע.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת דודמלבי״םהכל
 
(כח) וַיֵּ֥שְׁ⁠ב֛וּ בִּבְאֵֽר⁠־שֶׁ֥בַע וּמוֹלָדָ֖ה וַחֲצַ֥ר שׁוּעָֽל׃
And they dwelled at Beer-sheba, and Moladah, and Hazar-shual;
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמצודת דודמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

וִיתִיבוּ בִּבְאֵרָה דְשָׁבַע וּמוֹלָדָה וַחֲצַר תְּעָלָא.
וישבו בבאר שבע וכו׳ – ביהושע (י״ט:ב׳-ו׳) כתב י״ד ערים בפרט והנה זכר י״ג בכלל (יהושע י״ט:ו׳) כי האחת קטנה היתה מובלעת בתוך עיר אחת מהנה או היתה רחוקה ומובדלת מהן בצד אחד, וכן מנהג כולו ביהושע. ויש אומרים בשמותם היו מחליפים וכבר מפורשות בספר יהושע בפתרונם, ואלה השמות ישנה אותם בערים של שמעון בספר יהושע והן אחת.
וישבו בבאר שבע – בני שמעון ישבו באותן עיירות של יהודה.
They dwelt in Beersheba The children of Simeon dwelt in those towns of Judah.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כז]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 27]

וישבו בבאר שבע וכו׳ – הערים האלה היו בנחלת בני יהודה ונתנה לבני שמעון לשבת בהן ונזכרים המה בספר יהושע קצת בחלוף השמות.
וישבו בבאר שבע – עמ״ש בפי׳ יהושע י״ט.
אלה עריהם עד מלוך דוד – כי במלוך דוד היתה צקלג למלכי יהודה (כמ״ש ש״א כ״ז:ו׳) ונגרעה מנחלת בני שמעון.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמצודת דודמלבי״םהכל
 
(כט) וּבְ⁠בִלְהָ֥ה וּבְעֶ֖צֶם וּבְתוֹלָֽד׃
and at Bilhah, and at Ezem, and at Tolad;
מקבילות במקראתרגום כתוביםרד״קאדרת אליהו לגר״אעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

וּבְבִלְהָה וּבְעֶצֶם וּבְתוֹלָד.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כז]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 27]

ובבלהה וגו׳.⁠1
1. (אמר נכדו המסדר: לאהבת הקיצור אסדר לוח א׳ בסוף הספר על כל השנוים הנמצאים בדברי הימים, על התנ״ך כלו, ואפרט המקומות שדעת אדוני אבי זקני הגאון זצוק״ל להשוות השנוים, לאמר הכתוב כאן הוא הוא השם הנמצא בכתוב האחר ועיין עליהם ולחכם יחכם עוד.)
מקבילות במקראתרגום כתוביםרד״קאדרת אליהו לגר״אהכל
 
(ל) וּבִבְתוּאֵ֥ל וּבְחׇרְמָ֖ה וּבְצִֽי⁠קְ⁠לָֽג׃
and at Bethuel, and at Hormah, and at Ziklag;
מקבילות במקראתרגום כתוביםרד״קמנחת שיעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

וּבִבְתוּאֵל וּבְחָרְמָה וּבְצִקְלָג.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כז]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 27]

ובציקלג – במקצת מדויקים ובציקלג מלא יו״ד.
מקבילות במקראתרגום כתוביםרד״קמנחת שיהכל
 
(לא) וּבְ⁠בֵ֤ית מַרְכָּבוֹת֙ וּבַחֲצַ֣ר סוּסִ֔ים וּבְ⁠בֵ֥ית בִּרְאִ֖י וּֽבְשַׁעֲרָ֑יִם אֵ֥לֶּ⁠ה עָרֵיהֶ֖ם עַד⁠־מְ⁠לֹ֥ךְ דָּוִֽיד׃
and at Beth-marcaboth, and Hazar-susim, and at Beth-biri, and at Shaaraim. These were their cities until the reign of David.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמצודת דודאדרת אליהו לגר״אעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

וּבְאוֹרְיָוָת אַרְתַכְּיָא וּבְדָרַת סוּסַיָא וּבְבֵית בִּרְאֵי וּבְשַׁעֲרָיִם אִלֵין קִרְוֵיהוֹן עַד דִמְלִיךְ דָוִיד.
אלה עריהם עד מלוך דוד – למטה אומר כי עשו מלחמה במבוא גדר וישבו תחתם עד היום הזה (דברי הימים א ד׳:ל״ט-מ״א).
אלה עריהם עד מלוך דוד – פתרון כשהרבו בני יהודה עשו תרעומות על בני שמעון מימי שאול ורצו לגרשם מארצם ולא היה יכול לגרשם ואף כי היה כל ימיו בטירדה ובמלחמות וכשמלך דוד באו שבטו לשאול מבני שמעון את ארצם שהשאילו להם והלך דוד וגרשם כי שאול לא חשש בכך מפני שנאת דוד שהיה מיהודה וזהו שכתב אלה עריהם עד מלך דוד וכשמלך גרשם. מפי׳ רבי אליעזר בר משולם ז״ל וכן פי׳ לי רבי שלמה בר לוי אחי רבי משה הדרשן ממונטיל.
these were their cities until David reigned The meaning is that when [the population of] the children of Judah grew, they complained about the children of Simeon in the days of Saul and wanted to drive them out of their land, but they could not drive them out, especially since all his [Saul's] days were occupied with trouble and wars; but when David reigned, his tribe came to request from the children of Simeon the land that they had lent them, and David went and drove them out, for Saul had not been concerned with this matter because of [his] hatred for David, who was from Judah. This is the meaning of what is written: "... these were their cities until David reigned,⁠" but when he reigned, he drove them out. [I heard this] from Rabbi Eliezer the son of Meshullam of blessed memory, and so did Rabbi Solomon the son of Levi, the brother of Rabbi Moshe Hadarshan explain it.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כז]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 27]

אלה עריהם – אשר ישבו בהן.
עד מלוך דוד – אבל כאשר מלך דוד גברה יד בני שבטו וגרשום מנחלתם על כי נתרבו והיה צר להם המקום לשבת עם בני שמעון.
ובבית מרכבות וחצר סוסים – המעיין בלוח הנ״ל יראה שהמה מדמנה וסנסנה האמור ביהושע. ויפורש בזה מ״ש (גטין ז׳) מאי דכתיב קינה ודימונה כו׳ אלא מעתה צקלג ומדמנה וסנסנה והנה דולג המקשן רבים מהעירות הכתובים מן קינה ועד צקלג ומדמנה וסנסנה והיינו הוא דקשה ליה על אלה משום דעצם שמותם בית המרכבות חצר סוסים, ומדוע כתוב הכא מדמנה וסנסנה.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמצודת דודאדרת אליהו לגר״אהכל
 
(לב) וְ⁠חַצְרֵיהֶם֙ עֵיטָ֣ם וָעַ֔יִן רִמּ֥⁠וֹן וְ⁠תֹ֖כֶן וְ⁠עָשָׁ֑ן עָרִ֖ים חָמֵֽשׁ׃
And their villages were Etam, and Ain, Rimmon, and Tochen, and Ashan, five cities;
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

וּכְסַתְרָוַתְכוֹן (ס״א וְקִסְטְרָוַתְהוֹן) עֵיטַם וָעַיִן רִמוֹן וָתוֹכָן וָעָשָׁן קִרְוִין חֲמֵשׁ.
וחצריהם – הכפרים מי היו עיטם ועין ורמון וגו׳.
And their villages The villages which were they? Etam, and Ain, Rimmon, etc.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כז]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 27]

ועין רמון – בס״א כ״י מצאתי ורמון בוא״ו אב הוא טעות.
וחצריהם – הם המקומות הסמוכות לעיר וקטנות מהן ואין מוקפות חומה.
וחצריהם – אבל חצרי הערים שזכר הם עיטם וכו׳ ואף שאמר בסוף המקרא ערים חמש מ״מ אל מול הערים שזכר בראשונה יחשבו כחצרים.
וחצריהם עיטם – לא נזכר ביהושע רק ערים ארבע, וי״ל שאחר שנתנה צקלג למלכי יהודה נתנו להם עיטם במקומו, ולא היתה עיר רק חצר פרזי.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהכל
 
(לג) וְ⁠כׇל⁠־חַצְרֵיהֶ֗ם אֲשֶׁ֧ר סְ⁠בִיב֛וֹת הֶעָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּ⁠ה עַד⁠־בָּ֑עַל זֹ֚את מֽוֹשְׁ⁠בֹתָ֔ם וְ⁠הִתְיַחְשָׂ֖ם לָהֶֽם׃
and all their villages that were round about the same cities, to Baal. These were their habitations, and they have their genealogy.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמצודת דודמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

וְכָל קְסַתְרָוַתְהוֹן דִבְחוֹזְרָנֵיהוֹן קִרְוַיָא הָאִלֵין עַד בָּעַל דָא מִתְבָנֵיהוֹן וְהִתְיַחֲסַן לְהוֹן.
והתיחסםא להם – זהו פירושו: ובידם היה ייחוס עד שמעון ויעקב אביהם.
א. לפנינו: ״והתיחשם״.
זאת מושבותם והתיחשם להם – פתרון אע״פ שייחסם כאן מקצתן אל תאמר שלא היו כי אם אותן שהרי יש ספר יחוס אחר ושם היו יחוסין כל שבט ושבט כך היה לפרש יחוסו בפני עצמו.
this was [the account of] their settlements, and they had their genealogical record The meaning is that although he traced part of their lineage here, do not say that there were only those, for there is another genealogical record in which the genealogy of every tribe appears. So it was, i.e. [this record] delineated the genealogy [of each tribe] by itself.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כז]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 27]

הערים האלה – הם עיטם וכו׳.
עד בעל – החצרות המגיעות עד בעל.
זאת – המחוז הזאת נשארה להם לשבת בה.
והתיחשם להם – המקומות האלה נשארו מיוחסות לבני שמעון (ועם כי עיקר שם יחוס הונח על גלוי משפחת האיש לדעת מבני מי הוא הנה הושאל על הגלות העיר לדעת של מי הוא וכן על הגלות האיש לדעת מאיזה עם הוא או מאיזה מקום וכן קראו המדקדקים להיו״ד של מצרי ואדומי, יו״ד היחס).
זאת מושבותם והתיחשם להם – ר״ל שראשי המשפחות התיחשו אחר הערים, שכל משפחה בחרה עיר מיוחדת למושבה והתיחסה אחר העיר ההוא, כמו אשחור אבי תקוע, מישע אבי זיף, שובל אבי קרית יערים ודומיהם.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמצודת דודמלבי״םהכל
 
(לד) וּמְשׁוֹבָ֣ב וְ⁠יַמְלֵ֔ךְ וְ⁠יוֹשָׁ֖ה בֶּן⁠־אֲמַצְיָֽה׃
And Meshobab, and Jamlech, and Joshah the son of Amaziah;
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

וּמְשׁוֹבָב וְיַמְלֵךְ וְיוֹשָׁה בַּר אֲמַצְיָה.
ומשובב וימלך – אלו מבניא שמעון יצאו כולם.
א. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י מוסקבה 853: ״ומאלו בני״.
ומשובב – וכל הכתובין.
And Meshobab and all those written.
ומשובב וימלך וגו׳ – כל אלה שזוכר היו נשיאי משפחות לשבט שמעון וראשי בתי אבות, והלכו לבקש נחלה אחר מלוך דוד; והארץ היתה מן בני חם שהיו יושבים שם 1לפנים, 2ובאו אלה והכום והחרימום עד היום הזה וישבו תחתיהם (פס׳ מ׳-מ״א).
1. לפנים. נראה שכך הנוסחה הנכונה ע״פ לשון הפסוק וכברוב כת״י, והכוונה: ״מאז ומקדם״ (לשון המיוחס לר״י קרא; והשוו התרגום); והשוו דברי רד״ק על מילה זו בפירושיו לשמואל א ט׳:ט׳, תהלים ק״ב:כ״ו, ודברי הימים א א׳:ט׳,כ׳. לפי הנוסחה ״לפניהם״ שבנוסח-היסוד, רד״ק מפרש כך את כוונת המילה ״לפנים״ שבפסוק; זאת אומרת: בני חם ישבו שם לפני שכבשום אלה.
2. ובאו אלה וכו׳. ר״ל: באו משובב וימלך וכו׳ והיכו את בני חם; וכך מבינים המיוחס לרש״י והמיוחס לר״י קרא. אבל המיוחס לתלמיד רס״ג מבין שהפסוק מתייחס לגלות ערי שומרון ע״י מלך אשור בימי חזקיהו, וש״אלה הכתובים בשמות״ הם אנשים מהמקומות שנמנו במלכים ב י״ז:כ״ד.
Meshobab, Jamlech, etc. All those listed were chieftains of clans of the tribe of Simeon and ancestral heads, who went to seek land after David became king. The land belonged to the descendants of Ham, who had been living there from the beginning; and these people came, wiped them out forever, and settled in their place (vv. 40–41).
ומשובב – והנה הערים של בני שמעון היו שלש עשרה (חוץ מן החצרות), ואחר שהתיחסו על הערים, היה להם שלש עשרה ראשי משפחות, לכן חשב שלש עשרה ראשים, שכל משפחה היה לה ראש מיוחד, ושמם היה בימי חזקיה (שנעשה על ידם המעשה שיזכיר בפסוק ל״ט) משובב וימלך וכו׳.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמלבי״םהכל
 
(לה) וְ⁠יוֹאֵ֑ל וְ⁠יֵהוּא֙ בֶּן⁠־י֣וֹשִׁבְיָ֔ה בֶּן⁠־שְׂ⁠רָיָ֖ה בֶּן⁠־עֲשִׂיאֵֽל׃
and Joel, and Jehu the son of Joshibiah, the son of Seraiah, the son of Asiel;
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמצודת דודעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

וְיוֹאֵל וְיֵהוּא בַּר יוֹשִׁבְיָה בַּר שְרָיָה בַּר עֲשִיאֵל.
בן שריה בן עשיאל – וזה שריה אבי יואב ואבישי ועשהאל (שמואל ב ב׳:י״ח)א.
א. ראה בפירוש לעיל ד׳:י״ד.
אלה הבאים בשמות – רצה לומר אלה הנזכרים בשמותם היו נשיאי׳ במשפחות׳ ובית אבותיהם התחזקו להיות עם רב ולא יכלו לשבת בהמחוז הנשאר.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמצודת דודהכל
 
(לו) וְ⁠אֶלְיוֹעֵינַ֡י וְֽ⁠יַעֲקֹ֡בָה וִ֠ישׁוֹחָיָ֠ה וַעֲשָׂיָ֧ה וַעֲדִיאֵ֛ל וִישִׂימִאֵ֖ל וּבְנָיָֽה׃
and Elioenai, and Jaakobah, and Jeshoaiah, and Asaiah, and Adiel, and Jesimiel, and Benaiah;
מקבילות במקראתרגום כתוביםמנחת שיעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

וְאֶלְיוֹעֵנַי וְיַעֲקבָה וִישׁוֹחָיָה וַעֲשָיָה וְעַדִיאֵל וִישִמִאֵל וּבְנָיָה.
וישימאל – י״ם שי״ן ימנית וי״ס שי״ן שמאלית ומתחלפים גם במלוי וחיסור יו״ד אחר המ״ם.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמנחת שיהכל
 
(לז) וְ⁠זִיזָ֨א בֶן⁠־שִׁפְעִ֧י בֶן⁠־אַלּ֛⁠וֹן בֶּן⁠־יְ⁠דָיָ֥ה בֶן⁠־שִׁמְרִ֖י בֶּן⁠־שְׁ⁠מַֽעְיָֽה׃
and Ziza the son of Shiphi, the son of Allon, the son of Jedaiah, the son of Shimri, the son of Shemaiah;
מקבילות במקראתרגום כתוביםעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

וְזִיזָא בַּר שִׁפְעִי בַּר אַלוֹן בַּר יְדָיָה בַּר שִׁמְרִי בַּר שְׁמַעְיָה.
מקבילות במקראתרגום כתוביםהכל
 
(לח) אֵ֚לֶּ⁠ה הַבָּ⁠אִ֣ים בְּ⁠שֵׁמ֔וֹת נְ⁠שִׂיאִ֖ים בְּ⁠מִשְׁפְּ⁠חוֹתָ֑ם וּבֵית֙ אֲב֣וֹתֵיהֶ֔ם פָּרְ⁠צ֖וּ לָרֽוֹב׃
these mentioned by name were princes in their families; and their fathers' houses multiplied greatly.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ימצודת ציוןמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

אִלֵין דְאַתְיָן מְפָרְשִׁין בִּשְׁמָהָן אַמַרְכּוֹלִין בִּגְנֵיסַת בֵּית אֲבָהַתְהוֹן תַּקִיפוּ לְסָגְעֵי.
אלה הבאים בשמות – כמו נקובי שמות. ויש אומרים: הבאים למבוא גדור עד למזרח הגיא – באו למלחמה עליהם ויעזרוא עליהם.
ובית אבותיהם – הם ימואל וימין ואהד ויכין וצחר (בראשית מ״ו:י׳).
א. כך בכ״י רוסטוק 32. בכ״י טורינו 124 (לפי עדות קירכהיים): ״ויעירו״, ובכ״י מוסקבה 853: ״ויעידו״.
אלה הבאיםבשמות נשיאים במשפחותם.
ובית אבותיהם פרצו לרוב – לא היה להם מקום לישב.
These mentioned by name were princes in their families, and their fathers' house spread exceedingly and they had no place to dwell in.
פרצו – ענין התחזקות כמו מה פרצת (בראשית ל״ח:כ״ט).
אלה הבאים בשמות נשיאים במשפחותם – ר״ל שלא היו נשיאי שבט שנחשב למעלה שהיה האחרון שמעי, רק נשיאי משפחות, י״ג נשיאים לי״ג משפחות.
ובית אבותיהם פרצו לרוב – שבימי חזקיה מצאו שאין המקום מחזקת רוב יושביהם כי נחלת שמעון היתה מעטה, ולכן.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ימצודת ציוןמלבי״םהכל
 
(לט) וַיֵּֽלְ⁠כוּ֙ לִמְב֣וֹא גְ⁠דֹ֔ר עַ֖ד לְ⁠מִזְרַ֣ח הַגָּ֑⁠יְא לְ⁠בַקֵּ֥⁠שׁ מִרְעֶ֖ה לְ⁠צֹאנָֽם׃
And they went to the entrance of Gedor, even to the east side of the valley, to seek pasture for their flocks.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירלב״גמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

וַאֲזָלוּ לְמַעֲלָנֵי גְדוֹר עַד לְמַדִינְחָא דְחֵילְתָא לְמִתְבַּע אֲתַר כָּשָׁר לְמַרְעֵיתָא לְעָנְהוֹן.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לח]

וילכו – על כן למבוא גדור וגו׳ לבקש מרעה לצאנם.
And they went therefore to the approach to Gedor, etc. to seek pasture for their flocks.
וילכו למבוא גדור עד למזרח הגיא – גדור הוא שם עיר.
וילכו – ולזה הלכו עד המקום שבאים בה אל גדר וכו׳ לבקש מקום מרעה.
וילכו למבוא גדר עד למזרח – היינו שהיו יושבים במערב גדור והלכו דרך מבוא גדור עד עבר הירדן מזרחה להלן משבט ראובן.
וילכו למבוא גדור וכו׳ ושוקטת ושלוה – שאין להם מלחמה מבחוץ ולא מרד מבפנים (שזה גדר שלוה), ולכן לא היו מוכנים למלחמה כי הם מבני חם שישבו שם מלפנים – והחזיקו בארץ מקדם קדמתה.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירלב״גמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
 
(מ) וַֽיִּ⁠מְצְ⁠א֤וּ מִרְעֶה֙ שָׁמֵ֣ן וָט֔וֹב וְ⁠הָאָ֙רֶץ֙ רַחֲבַ֣ת יָדַ֔יִם וְ⁠שֹׁקֶ֖טֶת וּשְׁלֵוָ֑ה כִּ֣י מִן⁠־חָ֔ם הַיֹּשְׁ⁠בִ֥ים שָׁ֖ם לְ⁠פָנִֽים׃
And they found fat and good pasture, and the land was wide, and quiet, and peaceable; for those that dwelled there beforehand were of Ham.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ימצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

וְאַשְׁכָּחוּ אֲתַר כָּשָׁר לְמַרְעֵיתָא שָׁמֵן וְשַׁפִּיר וְאַרְעָא פַּטִימְתָא וּפְתָיַת תְּחוּמִין וְשַׁדוֹכָא וּשְׁלֵיוְתָא אֲרוּם מִן בְּנֵיהוֹן הֲווֹן (ס״א דְחָם הֲווֹן) עַמָא דִיתִיבוּ תַמָן מִן לְקַדְמִין.
מרעה שמן – בפירות ובתבואות ועשבי איביה מלוחים ומשמנים את הבהמותא.
כי מן חם – כלומר מקומות שנולדו בני חם הם יושבים לבטח בלי פחד.
לפנים – כמו מאז ומקדם. עכשו יחסם היאך כבשו מלכות ומדינה ואח״כ מגיד היאך הלכו בגלות והיאך הגלם מלך אשור בשנה התשיעית להושע שהיא שנת ששית לחזקיהו (מלכים ב י״ח:י׳).
א. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י מוסקבה 853: ״הבריות״.
כי מן חם היושבים שם לפנים – בשקט ובשלוה היו יושבים ולא בא אדם להרע להם לפיכך לא נזהרו כשבאו עליהם להלחם ודוגמתו בשופטים ויבאו על ליש על עם שקט ובוטח וגו׳ ודבר אין להם עם אדם (שופטים י״ח:כ״ז-כ״ח) לפי שהיו שקטים לא היו יראים ולא כרתו ברית עם שום אדם לעזרם לפיכך נצחום אותם חמש מאות וגם כתיב לשם כמשפט צידונים שקט ובוטח וגו׳ (שופטים י״ח:ז׳).
for the dwellers of yore were from Ham They dwelt in peace and tranquility, and no one came to harm them; therefore, they did not beware when they came upon them to fight, and an example of this is found in Judges (18:27): "... and they came to Laish, to a people tranquil and secure etc.,⁠" (verse 7): "... and they had no bond with any man.⁠" Because they were tranquil, they were not afraid, and they did not make a pact with anyone to help them; therefore, five hundred men defeated them. It is also written above (verse 7): "... after the manner of the Zidonians, tranquil and secure, etc.⁠"
ידים – מקומות כמו יד אבשלום (שמואל ב י״ח:י״ח).
רחבת ידים – מקומות רחבות וגדולות.
ושוקטת ושלוה – עמה יושבת בהשקט ואינה נשמרת מן המלחמה.
כי מן חם – כי המה מבני חם היושבים שמה מימים קדמונים ולא היה מי מערער על ארצם להיות נשמרים מן המלחמה.
ושקטת ושלוהשקטת היינו מן המלחמה מן אומה זולתה ושלוה במגורתם שאין ביניהם מחלוקת.
כי מן חם היושבים שם לפנים – רצה לומר יושבים שם מן אז חלוקת הארץ לבני נח. ולא היתה להם מלחמה מעולם על כן שקטת.⁠1
1. (אמר נכדו המסדר: הנראה לעניות דעתי שכן אמר שוקטת מלצאת למלחמה ושלוה שלא באה אליה מלחמה. ובאיוב ארחיב הדברים אי״ה.)
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ימצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אהכל
 
(מא) וַיָּ⁠בֹ֡אוּ אֵ֩לֶּ⁠ה֩ הַכְּ⁠תוּבִ֨ים בְּ⁠שֵׁמ֜וֹת בִּימֵ֣י⁠׀ יְ⁠חִזְקִיָּ֣⁠הוּ מֶלֶךְ⁠־יְ⁠הוּדָ֗ה וַיַּכּ֨⁠וּ אֶת⁠־אׇהֳלֵיהֶ֜ם וְ⁠אֶת⁠־[הַמְּ⁠עוּנִ֨ים] (המעינים) אֲשֶׁ֤ר נִמְצְ⁠אֽוּ⁠־שָׁ֙מָּ⁠ה֙ וַיַּֽ⁠חֲרִימֻם֙ עַד⁠־הַיּ֣⁠וֹם הַזֶּ֔⁠ה וַיֵּשְׁ⁠ב֖וּ תַּחְתֵּיהֶ֑ם כִּי⁠־מִרְעֶ֥ה לְ⁠צֹאנָ֖ם שָֽׁם׃
And these written by name came in the days of Hezekiah king of Judah, and smote their tents, and the Meunim that were found there, and destroyed them utterly, to this day, and dwelled in their stead; because there was pasture there for their flocks.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גרד״קרלב״גמנחת שימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

וַאֲתוֹ אִלֵין דְאִתְפְּרָשׁוּ בִּשְׁמָהָן בְּיוֹמֵי יְחִזְקִיָהוּ מֶלֶךְ שִׁבְטָא דִיהוּדָה וּמְחוֹ יַת מַשְׁכְּנֵיהוֹן וְיַת מְרוֹדֵי דְאַשְׁכָּחוּ תַמָן וְגַמָרוּנוּן עַד יוֹמָא הָדֵין וִיתִיבוּ בְּאַתְרֵיהוֹן אֲרוּם אֲתַר כָּשָׁר לְמִרְעֵית עָנְהוֹן תַּמָן.
ויבאו אלה הכתובים בשמות – כדכתיב: ויבא מלך אשור מבבל ומכותה ומעוהא ומחמת ומספרויםב ויושב בערי שמרון תחת בני ישראל (מלכים ב י״ז:כ״ד).
ויכו את אהליהם – אותם בני שמעון היושבים באהליהם.
ואת המעונים – אותם היושבים במעונות ובכפרים ובעיירות הגלוג עם אחיהם.
א. לפנינו: ״ומעוא״.
ב. לפנינו: ״וספרוים״.
ג. כך בכ״י מוסקבה 853. במהדורת קירכהיים: ״הגלה״.
ואת המעוּנים – בשר״ק במקום חול״ם; 1והוא קבוץ מן ״מעוֹן״ שהוא מקום הדירה. ומה שאמ׳ עד היום הזה – כי עד ימי עזרא לא שבו עוד בני חם באלה המקומות אע״פ שגלו משם בני שמעון.
1. והוא קבוץ וכו׳. ר״ל: הוא לשון רבים של ״מעוֹן״, שהגדרתו: מקום דירה; וכמו כן בתרגום: ״ומדוריא״, וכן במיוחס לתלמיד רס״ג. י׳ ווייסע מעיר ש״הרבוי מזה״ במקרא הוא תמיד ״מעונות״; ברם, ״מעונות״ הוא ככל הנראה לשון הרבים של ״מעונה״, ואילו רד״ק אומר ש״מעונים״ הוא לשון הרבים של ״מעון״. המיוחס לר״י קרא מפרש ש״מעונים״ הוא שם אומה ממקום שנקרא ״מעוֹן״ (ע״פ שופטים י׳:י״ב; וכמו כן נשמע שהם קבוצת אנשים מכמה מדרשים שמצטט המיוחס לר״י קרא, אך לא מצאתי מקורותיהם); וכן מפרש רד״ק (דברי הימים ב כ׳:א׳; כ״ו:ח׳) ״המעוּנים״ דלהלן (דברי הימים ב כ״ו:ז׳). ונראה שמחמת הֶקשר הפסוק הוא לא פירש כך כאן.
The Meunim—with a shuruq instead of a ḥolem: it is a plural form of ma‘on, which means a place of residence. When the text says “forever,” this is because until the days of Ezra the descendants of Ham still had not returned to these areas, even though the Simeonites had been exiled from them.
ואת המעונים – הנה המעונים הוא כמו מעונים בחול״ם והרצון בו המקומות הבנוים אשר שם שהיו יושבים שם רועים או היו שם מגדלים להביא תבואת שדותיהם וכרמיהם וצאנם שם ואת כל זה הכו. והיה זה בימי יחזקיהו מלך יהודה וידמה שהיה זה אחר גלות עשרת השבטים ושם נשארו אלו.
המעינים – המעונים קרי ובשורק.
הכתובים בשמות – הם שובב וימלך וכו׳.
את אהליהם – רצה לומר יושבי האהלים.
המעונים – שם אומה מעון.
עד היום הזה – רצה לומר נחרמו ונאבדו משם עד היום הזה ולא חזרו לה אף לאחר שגלו ישראל מארצם.
וישבו – אז בעת שהחרימום ישבו במקומם כי מקום מרעה היא והוטב בעיניהם.
ואת המעונים – היינו אומה מעון.
ויבאו אלה הכתובים בשמות – הם י״ג ראשי אבות הנ״ל, וזה היה בימי חזקיה.
ויכו את אהליהם – כי היו רועי צאן ויושבי אהלים.
ואת המעונים – שם אומה נזכרה (שופטים י, יב; דה״ב כ״ו:ז׳).
עד היום שגם אחר שגלו בני שמעון לא שבו לשם.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גרד״קרלב״גמנחת שימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
 
(מב) וּמֵהֶ֣ם⁠׀ ⁠מִן⁠־בְּ⁠נֵ֣י שִׁמְע֗וֹן הָֽלְ⁠כוּ֙ לְ⁠הַ֣ר שֵׂעִ֔יר אֲנָשִׁ֖ים חֲמֵ֣שׁ מֵא֑וֹת וּפְלַטְיָ֡ה וּ֠נְעַרְיָ֠ה וּרְפָיָ֧ה וְ⁠עֻזִּ⁠יאֵ֛ל בְּ⁠נֵ֥י יִשְׁעִ֖י בְּ⁠רֹאשָֽׁם׃
And some of them, even of the sons of Simeon, five hundred men, went to Mount Seir, having for their captains Pelatiah, and Neariah, and Rephaiah, and Uzziel, the sons of Ishi.
מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונירד״קמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

וּמִנְהוֹן מִן בְּנֵי שִׁמְעוֹן אֲזָלוּ לְטוּרָא דִנְבָלָא גוּבְרִין חֲמֵשׁ מְאָה וּפְלַטְיָה וּנְעַרְיָה וּרְפָיָה וְעֻזִיאֵל בְּנֵי יִשְׁעִי אִתְמַנוּ לְרַבָּנֵי חֵילָא בְּרֵישֵׁיהוֹן.
מן בני שמעון הלכו להר שעיר אנשים חמש מאות ופלטיה ונעריה ורפיה ועזיאל בני ישעי בראשם ויכו את שארית הפלטה לעמלק וישבו שם עד היום הזה – וכי תאמר לא גלו והא אמר מר עלה סנחריב ובלבל כל העולם כלו שנאמר ואסיר גבולות עמים ועתידותיהם שושתי.
בני ישעי בראשם – אלה ארבעה בני ישעי שהיו ראשים לאלה חמש מאות אנשים אמרו רבותי׳ (בבלי ב״ב קכ״ג:) כי ממנשה היו; כי ישעי ראינו שהיה משבט מנשה, כמו שאמר ״ואלה ראשי בית אבותם ועפר וישעי״ (דברי הימים א ה׳:כ״ד). ואמרו זה לפי שאמרו (בבלי ב״ב קכ״ג:) שאין זרעו של עשו נופל אלא 1ביד זרעו של יוסף, דכת׳ ״ובית יוסף להבה ובית עשו לקש״ (עבדיה א׳:י״ח), והקשו: והכת׳ ״ומהם מבני שמעון הלכו להר שעיר״ וגו׳ ו״בני ישעי בראשם״? ותרצו: ישעי נמי ממנשה קאתי, דכת׳ ״ועפר וישעי״.
1. ביד זרעו של יוסף. בפירושו על הפסוק בעובדיה: ״ביד יוסף או ביד זרעו של יוסף״.
Sons of Ishi were at their head. Our Sages say (b. Bava Batra 123b) that these four sons of Ishi, who were heads of these five hundred people, were from Manasseh; for we have seen that Ishi was from the tribe of Manasseh, as the text says, “These were the chiefs of their clans: Epher, Ishi” (1 Chronicles 5:24). They say this because they affirmed (b. ibid.) that the descendants of Esau can only be defeated by of the descendants of Joseph—as the text says, “And the House of Esau shall be flame and the House of Esau shall be straw” (Obad 1:18)—and they then asked: But it says, “And some of the Simeonites went to Mount Seir” and “sons of Ishi were at their head”? So they replied that Ishi also came from Manasseh, as it says, “Epher, Ishi.”
ומהם – וחוזר ומפרש מן בני שמעון.
בראשם – המה היו הראשים להם.
בני ישעי בראשם – ישעי הוא ממשפחת אחרחל משבט יהודה, אלא מפני שיהודה עלה עם שמעון במלחמה היה ישעי זה מיהודה ראש לבני שמעון.
ומהם מן בני שמעון – שהגם שראשיהם היו מבני מנשה (כמ״ש חז״ל שישעי הוא ישעי הנזכר לקמן ה׳ כ״ד בין בני מנשה), בכ״ז לא נשתתפו בני מנשה בנחלתם שם.
מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונירד״קמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
 
(מג) וַיַּכּ֕⁠וּ אֶת⁠־שְׁ⁠אֵרִ֥ית הַפְּ⁠לֵטָ֖ה לַעֲמָלֵ֑ק וַיֵּ֣שְׁ⁠בוּ שָׁ֔ם עַ֖ד הַיּ֥⁠וֹם הַזֶּֽ⁠ה׃
And they smote the remnant of the Amalekites that escaped, and dwelled there to this day.
מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

וּמְחוֹ יַת שְׁאַר שֵׁיזְבָתָא לִדְבֵית עֲמָלֵק וִיתִיבוּ תַּמָן עַד יוֹמָא הָדֵין.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק מב]

עד היום הזה – כל ענין המקרא וסדורו דבר שאין לו הפסק אמור עד היום הזה, כלומר עד היום הזה לא שבו גוים למקומותם למזרח הגיא ומן מזרח ישבו.
ויכו את שארית הפליטה – מהכרתת דוד כי דוד הכרית כל זכר באדום (מלכים א י״א:ט״ז).
And they smote the remnant... that had escaped from being annihilated by David, for David destroyed every male in Edom.
ויכו את שארית הפלטה לעמלק – פי׳: 1מה שנשאר שלא החרימום שאול ודוד; כי בדוד הוא אומר ״עד הכרית כל זכר באדום״ (מלכים א י״א:ט״ז), ועמלק מבני אדום היה (בראשית ל״ו:ט׳-י״ב). ומה שאמ׳ וישבו שם עד היום הזה – פי׳: עד היום שגלו. או פיר׳: 2עד היום הזה, אע״פ שגלו בני שמעון, מבני עמלק לא שבו שם; ועד היום הזה הוא בחזקת בני שמעון.
1. מה שנשאר וכו׳. כך במיוחס לרש״י ובמיוחס לר״י קרא.
2. עד היום הזה וכו׳. השוו המיוחס לתלמיד רס״ג.
[This group of Simeonites] destroyed the last surviving Amalekites. This means whoever remained, not having been wiped out by Saul and David; for concerning David it says, “until he had killed off every male in Edom” (1 Kings 11:16), and Amalek was a descendant of Edom (Genesis 36:9–12). Now when the text says “and [these Simeonites] lived [in Mount Seir] to this day,” it means: until the day that they were exiled. Alternatively, it means that to this day, even though the Simeonites have been exiled from there, Amalekites have not returned there; so to this day it is in the possession of the Simeonites.
הפלטה – ענין שיור כמו שריד ופליט (יהושע ח׳:כ״ב).
את שארית הפלטה – הנשארה מה שלא החרימם שאול ודוד שנאמר בו עד הכרית כל זכר באדום (מלכים א י״א:ט״ז) ועמלק הוא מבני אדום.
עד היום הזה – כי חזרו לשבת בה כאשר שבו מבבל.
את שארית הפלטה – שנשתיירו אחרי הכה בם שאול ודוד.
מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144