בני שלה בן יהודה – לפי שהוא תוספת הוא מעמיד עשרה בתי דינין (כתוב במלכים ברמז רמ״ג). ר׳ סימון בשם ריב״ל א״ר חמא אבוה דר׳ אושעיא לא ניתן ספר דברי הימים אלא להדרש.
בני שלה בן יהודה ער אבי לכה – אב בית דין של לכה.
ולעדה אבי מרשה – אב בית דין של מרשה.
ומשפחת בית עבודת הבוץ – בן רחב הזונה שהטמינה המרגלים בפשתי העץ.
לבית אשבע – שנשבעו לה מרגלים שנאמר ועתה השבעו נא לי.
ויוקים – שקיימו לה את השבועה.
ואנשי כוזבא – שכזבה במלך יריחו. ויואש, שנתיאשה מן החיים.
ושרף – שהתקינה עצמה לשרפה.
אשר בעלו למואב – שעלתה במעשיה הנעימים לפני אביה שבשמים.
וישובי לחם – שבאה ונדבקה בישראל שקבלו את התורה שכתוב בה לכו לחמו בלחמי.
והדברים עתיקים – ר׳ איבו ור׳ סימון אומרים הדברים האלו אמורים מעתיקו של עולם. ורבי יהודה בר אוניא אמר הדברים האלו אמורים כאן ומפורשים במקום אחר.
המה היוצרים – אלו המרגלים דכתיב חרש לאמר.
ויושבי נטעים – שהיו בקיאים בנטיעה. וגדרה, שהטמינה אותם אחורי הגדר.
עם המלך במלאכתו ישבו שם – מכאן אמרו עשרה כהנים ונביאים עמדו מרחב הזונה, ירמיה, חלקיה, שריה, מחסיה, חנמאל, שלום, יחזקאל, בוזי, ברוך, נריה.
רבי שמואל בר נחמני פתר בדוד: בני שלה וגו׳ בית עבודת הבוץ – זה דוד שהיה עסוק בפרוכת, הדא הוא דכתיב ויך אלחנן בן יערי אורגים זה דוד, הכי קאמר בן יערי שהיה גדול כיער, אורגים אלו סנהדרין שהיה מעלה הלכה לפניו והוא אורגה.
לבית אשבע – שנשבע לו הקב״ה שנאמר נשבעתי לדוד עבדי.
ויוקים – שהקים לו את השבועה נשבע ה׳ לדוד אמת.
ויואש – שנתיאש מן החיים תהי נא ידך בי ובבית אבי.
ושרף – שהזכיר מעשה שרופים ה׳ אלהי אברהם יצחק וישראל שמרה זאת לעולם.
אשר בעלו למואב – שבא מרות המואביה.
וישובי לחם – שבא מבית לחם.
עם המלך במלאכתו – ר׳ יהושע בר ר׳ סימון ור׳ יוחנן ר׳ אייבו ואמרי ר׳ יהודה ור׳ נחמיה, ר׳ יהודה אומר זה דוד ושלמה שנטפלו עם הקב״ה בבנין בית המקדש, ר׳ נחמיה אומר זה בניהו בן יהוידע שנטפל עם המלך שלמה בבנין בית המקדש, ר׳ יהושע בר ר׳ סימון א״ר יהודה זה יהוידע כהן גדול שנטפל עם המלך יואש בבדק הבית, ורבי נחמיה אומר זה ירמיה ויחזקאל שפייסו להקב״ה שלא להחריב הבית.
המה היוצרים – זה בועז ורות.
ויושבי נטעים – זה שלמה שהוא דומה לנטיעה במלכותו.
וגדרה – זה סנהדרין שהיתה גודרת עמו בדברי תורה.
עם המלך במלאכתו ישבו שם – מנין אתה אומר שלא מתה רות המואביה עד שראתה שלמה בן בנו של בן בנה דן דינין של זונות שנאמר עם המלך במלאכתו ישבו שם, ואומר וישם כסא לאם המלך ותשב לימינו, וישם כסא לאם המלך זו בת שבע, ותשב לימינו זו רות המואביה.
רבי חמא בר חנינא פתר קרייה במשה.
ויוקים – על שם קומה ה׳.
ואנשי כוזבא – שעשה דבריו של הקב״ה כאלו כזבים למה ה׳ יחרה אפך.
ויואש – שנתיאש מן החיים ועתה אם תשא חטאתם. ושרף, שהזכיר מעשה שרופים זכור לאברהם ליצחק.
אשר בעלו למואב – שבא ועלה במעשיו הנעימים לפני אביו שבשמים.
וישובי לחם – שעלה למרום שבה התורה דכתיב לכו לחמו בלחמי.
והדברים עתיקים – כמה דאת אמר ויעתק משם ההרה אפילו דברים שנעתקו מהם החזירם שנאמר פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים.
דבר אחר: ויוקים – זה יהושע שהקים שבועה לגבעונים.
ואנשי כוזבא – אלו הגבעונים שכזבו ליהושע.
ויואש ושרף – אלו מחלון וכליון, ולמה נקרא שמן יואש ושרף, יואש שנתיאש מן הגאולה, ושרף שנתחייב שרפה למקום.
אשר בעלו למואב – שנשאו נשים מואביות.
וישובי לחם – זו רות המואביה שבאה ונדבקה בבית לחם.
והדברים עתיקים – דברים הללו עתיק יומין אמרינהו.
המה היוצרים – אלו בני יונדב בן רכב שנצרו שבועת אביהם.
ויושבי נטעים – זה שלמה המלך שדומה לנטיעה במלכותו.
וגדרה – אלו סנהדרין שגדרו פרצותיהן של ישראל.
עם המלך במלאכתו ישבו שם – זה רות המואביה שראתה מלכות שלמה בן בנו של בן בנה (כתוב ברות ברמז ת״ר). רבי יהודה אומר אף חולדה הנביאה היתה מבניה בניה של רחב הזונה, שנאמר וילך חלקיהו הכהן וגו׳ בן תקוה וכתיב את תקות חוט השני, והלא דברים ק״ו ומה אם זו שהיתה מעם שנאמר בו לא תחיה כל נשמה על שקדמה את עצמה כך קרבה המקום, ישראל שעושים התורה עאכ״ו.
דבר אחר: המה היוצרים – ר׳ יהושע דסכנין בש״ר לוי בנפשותם של צדיקים נמלך וברא את העולם.
המה היוצרים – על שם וייצר ה׳ אלהים את האדם.
ויושבי נטעים – על שם ויטע ה׳ אלהים גן בעדן.
וגדרה – על שם אשר שמתי חול גבול לים.
עם המלך במלאכתו ישבו שם – עם מלך מלכי המלכים הקב״ה ישבו נפשותיהם של צדיקים שבהם נמלך וברא העולם.